71. סבורני כי התובענה דנן – למעט תביעת החוב בגין עבודות שלא בוצעו (ורכיבים נוספים שיפורטו) – עיקר עניינה בקבלת פיצויים, לרבות פיצויי קיום, שעילתה הפרת כללי מכרזים ציבוריים (משנים שונות) המיוחסת לנתבעת, והיא בגדר "תובענה לפיצויים שעילתה במכרז".
כך למשל נפסק בפרשת שבדרון לעיל, כי:
העילה הקלאסית לתובענה מינהלית לפיצויים שעילתה במכרז היא מקרה שבו פלוני השתתף במכרז, היה זכאי לזכות במכרז ולא זכה בו, אך מסיבה זו או אחרת – ביצוע העבודה על-ידי אחר או ביטול המכרז – לא ניתן עוד להחזיר את הגלגל אחורנית, ולא נותר אלא לפצותו [...] המקרה של משתתף במכרז שלא זכה אף שאמור היה לזכות הוא המקרה הטיפוסי של תובענה מנהלית שעילתה במכרז (שם, פסקה 13).
(ר' גם פרשת קוטלרסקי, פסקה 21; פרשת אסום, פסקאות 27–29).
72. כך נפסק בפרשת קוטלרסקי לעיל, לעניין תיבת המילים "שעילתה במכרז" שבתוספת השלישית לחוק, בין היתר כי:
תיבת המילים משמיעה לנו טענות מתחום דיני מכרזים כגון: ביטול מכרז שלא כדין, השגה על תנאי סף שנכללו או שלא נכללו במכרז, עמידה או אי עמידה בתנאי סף, פגמים או חוסרים מהותיים שנפלו במכרז או בהצעה, שינויים שהוכנסו במכרז או בחוזה לאחר הזכייה במכרז, ניהול משא ומתן לאחר מכרז, תכסיסנות, ניגוד עניינים, פגיעה בעקרון השוויון, טוהר המידות וההגינות, ועוד עילות ומרעין בישין שונים שבתחום המכרזים (שם, פסקה 25 רישה).
73. חיזוק למסקנה כי באי־הארכת המכרזים 2012 ו־2014, עסקינן בתובענה שעילתה במכרז נמצא למשל אף בנספח 10 לכתב ההגנה – פרוטוקול הדיון בעת"מ 43555-02-14 מיום 4.3.14, בו נרשמו דברי ב"כ התובע לפיהם בין היתר "לעניין פרסום המכרז, העירייה רשאית לבחור דרך שמתקשרת, יכולה להתקשר על בסיס מכרזים של גופים אחרים... לא חייבת לפרסם מכרז משל עצמה, לא צריכה לעדכן את המבקש לגבי פרסום מכרזים. לעניין המכרז שלא פורסם העירייה רשאית לבדוק את עצמה, אם מוצאת ליקויים היא חייבת לתקנם ולא לפרסם את המכרז כמו שהוא" (עמוד 2, שורות 27–31). עיון בפרוטוקול הדיון עצמו מלמד כי טיעון הצדדים שאוב כל כולו מדיני המכרזים ומתייחס אליהם.
74. בפרשת קסם המילניום לעיל נקבע, באופן הישים בענייננו ותואם אותו, בין היתר כי:
...איזון בין מכלול השיקולים הצריכים לענייננו מוביל למסקנה כי ככלל, מציע שקופח במכרז לא יוכל לתבוע סעד של פיצויי קיום בגין אי-זכייה במכרז מבלי שיראה כי הקדים לתקוף את ההליך המכרזי עצמו, או כי אפשרות זו נמנעה ממנו מטעמים שאינם קשורים בהתנהלותו-שלו. כלל זה מבטיח את זכותו של הטוען לפגיעה לקבל סעד שירפא את הפגם בעניינו; ובצד זאת מאפשר להגשים תועלות ברורות אחרות הנוגעות לשמירה על שלטון החוק; חסכון במשאבי ציבור; ויעילות דיונית. הגם שבקביעה זו יש כדי לשלול – במקרים מסוימים – את כוחו של מי שנפגע מהפרת כללי המשפט המינהלי במסגרת הליך המכרז לזכות בסעד הפיצויים, אני סבור כי השיקולים שעליהם עמדנו תומכים בקביעת תנאי מקדים כאמור. למסקנה זאת הגעתי גם בהתחשב בכך שאין בכלל האמור כדי לשלול באופן מוחלט ממציע שקופח את האפשרות לקבל סעד מבית המשפט אלא להמריצו לפעול תחילה למען תיקון הפגם במכרז באמצעות הגשת העתירה; ובכך שאם הליך העתירה לא יביא סופו של יום להחלפת הזוכה מטעמים שאינם קשורים בו – המציע יהא רשאי לפנות לקבלת פיצויים מהרשות (שם, פסקה 21).