נטל השכנוע להראות, כי מתקיימים התנאים המצדיקים את הרמת המסך בהתאם להוראות חוק החברות מוטל במלואו על המבקש זאת, היינו, התובעת.
ומן הכלל אל הפרט.
בענייננו, התובעת טוענת, כי הנתבעים 4 ו-5 שימשו נושאי משרה ו/או בעלי שליטה בחברה ופעלו בחוסר תום-לב, עת העדיפו לרעה את התובעת בהיותה נושה של החברה. על-כן, יש מקום לבצע הרמת מסך לפי הוראת סעיף 6 לחוק החברות, שכן מקום בו נעשה שימוש לרעה בחברה למטרה של הונאת נושים ולהתחמקות מן הדין, ניתן להרים את מסך ההתאגדות שמפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה או נושאי משרה בה.
התובעת מפנה לפרשת בן אבו אשר נקבע שם, כי המערער הוא נושא משרה בחברה, למרות שלא היה רשום ככזה, לנוכח העובדה שניהל דין ודברים בשם החברה עם אחד הנושים. עוד נקבע בפרשת בן אבו, כי חובת תום הלב חלה: "גם על מי שאינו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד". מכאן שיישום ההלכה בפרשת בן אבו מחייבת את המסקנה לפיה הנתבע 4 הוא נושא משרה בחברה כמשמעות המושג בסעיף 6 לחוק החברות, שכן הנתבע 4 נשא ונתן עם התובעת בכל הקשור להסדרי תשלום ושילם למשכיר הנכס (ראו: פרוטוקול מיום 5.1.21 עמוד 27 שורות 24-26 ועמוד 36 שורות 13-19).
התובעת טוענת, כי ניתן ללמוד, כי הנתבע 5 הוא גם נושא משרה היות והוא אביו של הנתבע 4, אשר אישר, כי טרם קריסת החברה הוא פנה לעזור לבנו בניהול החברה (ראו: פרוטוקול מיום 10.2.21 עמוד 35 שורות 16-17 ו- 20-24, ועמוד 36 שורות 1-15). נוסף על כך, הנתבע 5 הקים את הנתבעת 2 וניהל באמצעותה את אולם האירועים מכאן שלטענת התובעת, אף הנתבע 5 הוא נושא משרה בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות.
לטענת התובעת הנתבעים 4 ו-5 פעלו בכוונת מכוון להתחמק מתשלום ארנונה במשך תקופה ארוכה והם הודו, כי ההפלייה הייתה מכוונת ובלתי צודקת (ראו: פרוטוקול מיום 5.1.21 עמוד 28 שורות 3-7), וכן הודה הנתבע 4, כי מטרתו הייתה "להציל את עורו" (ראו: פרוטוקול מיום 5.1.21 עמוד 29 שורות 18-20). על-כן ביצעו הנתבעים 4 ו-5 העדפת נושים תוך שבחרו לשלם לחלק מהנושים (ספקי החברה), מתוך כוונה ברורה להמשיך את פעילות החברה. לטענתה, מדובר בפעילות פסולה, שכן החברה הנתבעת 1 בחרה לשלם לנושים אחרים לצורך המשך הפעלת העסק.
לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים עולה המסקנה, כי במקרה דנן אין מקום להורות על הרמת מסך הואיל ולא הוכח על-ידי התובעת, כי מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 6 לחוק החברות כנגד הנתבעים 4 ו-5 כך שניתן לחייבם באופן אישי בחובות הארנונה של הנתבעת 1.