הנתבע 4 טוען, כי נוכח הריחוק של מר פישר אשר אינו מתגורר בישראל, למיטב ידיעתו, ו״הוואקום" הניהולי שנוצר בשטח, נאלץ הנתבע 4 להגביר את מעורבותו בנושאים נוספים, וזאת מתוך מסירות וניסיון לשמור על מקום העבודה.
כך לטענתו, מצא עצמו מזמין סחורה עבור הנתבעת 1 ונתקל בסירוב ובזמן אמת אשר דרש ממנו לקבל החלטות לטובתה של הנתבעת 1 - מקור הפרנסה היחידי שלו. מטעם זה, גם מצא עצמו חותם על ערבויות אישיות לטובת ספקים, וזאת למרות שהוא לא הבעלים, למשל ספק מזון בשם "מרינה פטריות" שחתם כערב לפירעון התחייבויות הנתבעת 1 כלפיו.
הנתבע 4 טוען, כי פעל כמיטב יכולתו על מנת לדאוג שהנתבעת 1 לא תקרוס ולא תוביל לקריסתו האישית, אחרת יידרש לשלם באופן אישי לספקים שמחזיקים ערבויות אישיות שלו.
הנתבע 4 טוען, כי הנתבע 5 הוא אביו, אולם לא מדובר בעסק משפחתי והוא שימש כעובד שכיר בנתבעת 1. אביו סייע לו במצוקתו והחליט להתגייס לעזרתו, והקים חברה שלקחה את הפעילות של אולם האירועים, ובמקביל הנתבעת 3 הייתה מעוניינת לקחת על עצמה את המסעדה.
בתמורה לרכישת הפעילות דאגה הנתבעת 2 ליטול על עצמה את החובות כלפי המשכיר. תנאי זה הוצב על ידי בעלי הנכס שהודיע, כי אם לא ישולמו לו החובות הוא לא יסכים להשכיר את הנכס לנתבעת 2. בנוסף לכך חתם כערב לפירעון תשלומי השכירות.
חובותיה של הנתבעת 1 לעירייה, אינם קשורים אליו ולמיטב ידיעתו פרט לחובות לעירייה היו חובות לצדדים שלישיים נוספים. הנתבעת 1 שילמה כספים רבים לעירייה במהלך התקופה והגישה השגות ועררים לשנים 2010 ו- 2011. הנתבעת 1 אף שילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים (כ־ 600,000 ₪), עד להכרעה בוועדת הערר, אלא שהערעור נדחה בוועדת הערר והעירייה סירבה לכל פריסה של החוב והטילה עיקולים על הבנקים - דבר שמוטט את הפעילות וגרם להגבלת החשבונות וחזרת שיקים.
לאורך כל התקופה לא שולמו החשבונות לעירייה בשל מחלוקת אמיתית על גובה החוב והיקפו. פרט לעירייה נותרה הנתבעת 1 חייבת כספים רבים לנושים רבים, כך שטענת ההעדפה הפסולה דינה להידחות.
5. הנתבע 5 מר ישראל פרקש הוא בעליה של הנתבעת 2 אשר טוען, כי הנתבעת 2 שוכרת מחברת מ.ר.נ השקעות בע"מ החל מיום 1.2.15 שטח של כ- 700 מ"ר עבור אולם אירועים המכונה "אולם אביב בוסתן" בקומה העליונה ועוד שטח של כ- 20 מ"ר המשמש כמשרד. לטענתו, הנתבעת 2 אינה ממשיכה של הנתבעת 1 והיא שילמה לנתבעת 1 תמורה הוגנת.