6. עד נוסף מטעם הנתבעים 4-5 הוא מר נתיאל פולידאן, בעל המניות ומנהלה של הנתבעת 3. מר פולדיאן טוען, כי הנתבעת 3 שוכרת מחברת מ.ר.נ השקעות בע״מ שטח של כ־ 500 מ״ר המשמש עבור מסעדה ואולם אירועים הנלווה למסעדה. לטענתו, הנתבעת 3 אינה ממשיכת דרכה של הנתבעת 1 ובניגוד לנטען שילמה הנתבעת 3 לנתבעת 1 תמורה מלאה ואף מעבר לכך.
הנתבעת 3 קיבלה את החזקה במושכר ביום 1.3.2015 (ולכן לא יכול להיות שהנתבעת 1 החזיקה בנכס עד ליום 11.4.2015). הנתבעת 3 אף הודיעה לעירייה באמצעות בא-כוחה, עו״ד ליאב ברק, ביום 2.4.2015, כי קיבלה את החזקה החל מיום 1.3.2015 וביקשה להירשם כמחזיקה בעירייה החל מיום 1.3.2015.
בניגוד לנטען, הנתבעת 3 שילמה תמורה (יותר מהולמת), לנתבעת 1 עבור הזכות להפעיל את המסעדה. הרקע לרכישת פעילות המסעדה נגעה לניצול הזדמנות שנקרתה בדרכה של הנתבעת 3.
בתמורה לרכישת הפעילות דאגה הנתבעת 3 ליטול על עצמה חלק מן החובות כלפי המשכיר. תנאי זה הוצב על-ידי בעל הנכס שהודיע, כי אם לא ישולמו לו החובות הוא לא יסכים להשכיר את הנכס לנתבעת 3.
פרט לכך שילמה הנתבעת 3 גם לספקים שהיו חיוניים מבחינתה. בדו״ח לשנת 2014 ניתן לראות, כי הנתבעת 3 פרסה שיקים נידחים לספקיה של הנתבעת 1 בהיקף כולל של כ־1.9 מיליון ₪, שחלק משמעותי מהם היו בגין חובות עבר של הנתבעת 1.
הנתבעת 3 קיבלה חזקה במסעדה ביום 1.3.2015 ומיד פנתה לתובעת וביקשה להירשם כמחזיקה בעירייה, אלא שהעירייה סירבה לרשום את הנתבעת 3 כמחזיקה, וטענה כי מדובר בשטח אחד אינטגרלי עם כניסה משותפת והעבירה את חשבונות הארנונה ומים על שמה של המשכירה, חברת מ.ר.נ השקעות בע״מ.
על רקע סירוב העירייה לרשום את הנתבעת 3 כמחזיקה, הוגשו הן על-ידי המשכירה והן על-ידי הנתבעת 3 השגות (שנדחו), ולכן הוגשה הודעת ערר (שעדיין תלויה ועומדת).
לטענתו, הנתבעת 1 והנתבעת 3 הנן ישויות משפטיות נפרדות ואין כל קשר ביניהן. הכוונות היחידות של הנתבעת 3 היו הפקת רווחים וניצול הזדמנות עסקית, ומדובר בשיקול לגיטימי. חובותיה של הנתבעת לעירייה אינם קשורים לנתבעת 3.
דיון והכרעה
7. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.
השאלה הראשונה הדרושה הכרעה בתיק דנן היא האם ניתן לחייב את הנתבעים 4 ו-5 באופן אישי בגין חובות הארנונה של הנתבעת 1, מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים. לחלופין, האם ניתן לחייב את הנתבעים 4 ו-5 לתשלום חובות הארנונה של הנתבעת 1, מכוח סעיף 6 לחוק החברות, שעניינו הרמת מסך ההתאגדות ולקבוע, כי הייתה העדפת נושים על-ידי הנתבעים 4 ו-5, וכי הם פעלו בחוסר תום- לב על-מנת להתחמק מתשלום חובות הארנונה של הנתבעת 1.