חיובם האישי של הנתבעים 4 ו-5 מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים
8. השאלה הראשונה שעולה היא האם התובעת עמדה בנטל להוכיח, כי התקיימו התנאים לחיוב הנתבעים 4 ו-5 בחובות הארנונה של הנתבעת 1 בהתאם להוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.
לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, הכולל את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ולאחר שמיעת העדויות והתרשמות בית-המשפט מהן עולה, כי התובעת לא עמדה בנטל זה, ויוסבר.
החובה לשלם ארנונה לרשות המקומית בגין נכס מוטלת על המחזיק בנכס, וזאת לפי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים, הקובע: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינה אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס."
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה – עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה – "חוב ארנונה סופי" – חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה – הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת – לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;
"חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התנ"ט- 1999;
"בעל שליטה"– כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה."
סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מאפשר לרשות מקומית לגבות חוב ארנונה הרובץ על נכס שאינו משמש למגורים ישירות מבעל שליטה בחברה פרטית, כאשר החברה רשומה כמחזיקה בנכס. מדובר בהרמת מסך סטטוטורית רחבה אשר נועד להקל על רשויות מקומיות הנתקלות בקשיים לגבות חובות ארנונה מחברות פרטיות שמפסיקות את פעילותן (ראו: ע"א 4403/06 שפירא נ' עיריית תל אביב, (פורסם בנבו) פסקה 7 (23.3.2011)).
בהתאם לאמור בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים רק בהתקיים כל התנאים המנויים בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה ניתן יהיה לחייב את בעל השליטה בחברה אחריות אישית לתשלום חובה של החברה.
סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה"), קובע, כי: