"(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו – החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."
מן האמור לעיל עולה, כי בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, היינו, כי חברה מפסיקה את פעילותה ולא משלמת חוב מס סופי, קמה חזקה עובדתית לפיה נכסי החברה הועברו לבעל השליטה, ללא תמורה או בתמורה חלקית. נטל הוכחת התקיימותם של תנאים אלו מוטל על הרשות המקומית, ועמידתה מקימה חזקה לפיה הנכסים שהיו בידי החברה עקב הפסקת פעילותה, הועברו על-ידה לבעלי השליטה, ללא תמורה. במצב דברים זה, עובר הנטל אל כתפי בעל השליטה ועליו להראות, כי לא הועברו אליו נכסים שלא בתמורה או בתמורה חלקית (ראו: 7392/12 רומנו נ' עיריית יהוד מונסון, (פורסם בנבו) (25.10.12)).
עוד נקבע, כי בעל שליטה המבקש לסתור את החזקה העובדתית, עליו לשכנע בעדויות ובמסמכים, כי מצבת הנכסים של החברה במועד הפירוק או הפסקת הפעילות של החברה שימשה כולה לצורך פירעון חובותיה של החברה לנושיה (ראו: ע"א (ת"א) 2139/08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו (פורסם בנבו) (22.6.2010), עמוד 8, פסקה 17).
מן האמור לעיל עולה, כי על-מנת שרשות מקומית תוכל לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה של החברה עליה הנטל להוכיח, כי מתקיימים 5 תנאים מצטברים: החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאיננה דייר מוגן; החברה לא שילמה את חוב הארנונה והחוב סופי; החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא בעל השליטה בחברה. בתנאי השישי, כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה בלא תמורה מלאה או תמורה חלקית - עובר נטל ההוכחה לבעל השליטה.