ובהמשך:
"ש: הבנתי. תגיד לי אתה עסקת בביקורת או בדיקת מאזנים, הוצאות, הכנסות, של חברות ניהול ואחזקה, עסקת בזה אי פעם?
ת: חברות ניהול ואחזקה.
ש: כמו מתחזקים, כמו ניהול קניונים, כמו ניהול אחר, אני לא יודע.
ת: לא.
ש: אף פעם לא עסקת?
ת: לא
ש: כלומר אתה לא יודע נניח מניסיונך כרואה חשבון אם ההוצאה היא ריאלית, או לא ריאלית, או צריך יותר או פחות.
ת: לא, אני מתעסק בנושאים אחרים.
ש: לא בתחום הניהול של חברות אחזקה?
ת: לא, לא.
ש: אתה חושב שזה אותו דבר בכל חברה, נניח לפי מחזור כספי?
ת: כל חברה יש לה את הניואנסים שלה. אני מאמין שיש לי מספיק ניסיון בשביל גם לראות דו"חות כאלה ולהבין מה קורה שם. זה לא חברת כלל.
ש: כמה אתה חושב צריך לעלות ניהול, משרות ניהול של חברה שהמחזור הכספי שלה נניח הוא חצי מיליון שקלים בשנה?
ת: אני לא יודע.
ש: אין לך מושג?
ת: לא."
47. הנה כי כן, עדותו של רו"ח חילי מטעם הנתבעים אין בה כדי להוכיח כי הוצאות התובעת אינן סבירות. הדבר לא הוכח כלל על ידי הנתבעים ואף רו"ח חילי בעדותו מציין במפורש כי דו"חות מבוקרים "קדושים" הם בעיניו.
48. לעומתו, רו"ח טרייבנד מטעמה של התובעת העריך בחוות דעתו כי סקירת דו"חותיה הכספיים של התובעת למן שנת 2011 מעלה כי הוצאותיה מקובלות וסבירות. עדותו בנושא זה לא הופרכה ולא נסתרה. מסקנתי היא אם כן כי ההוצאות לגביהן טענו הנתבעים אינן חורגות מגדרם של הסכמי האחזקה עליהם חתמו או מתחום הסביר והמקובל בנסיבות העניין.
49. בהקשר זה אציין כי לא נעלמה מעיניי טענתם של הנתבעים בדבר התנהלות בלתי תקינה מצדה של התובעת בכל הנוגע לאותם הסדרים פרטניים שיש לה עם כמה מבין בעלי היחידות בבית המשותף, ובהחלט ניתן למצוא בה טעם לפגם. יחד עם זאת טענות מסוג אלו אינן יכולות לבוא כטענת הגנה בתביעה לתשלום הוצאות אחזקת הרכוש המשותף ואין בהן, כשלעצמן, כדי להצדיק את מחדלם של הנתבעים מהשתתפות בהוצאות האחזקה (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' המפקחת ענתבי שרון בתיק 13/16 נציגות הבית המשותף נ' מרגלית מרים (פורסם בנבו, 23.7.17)).
50. מכל מקום שוכנעתי כי אין באותם הסדרים פרטניים מיטיבים כדי להשליך על חלקם של הנתבעים בהוצאות האחזקה. לשאלתי בעניין זה השיב רו"ח חילי מטעם הנתבעים כי העובדה שבעל דירה מאן דהוא אינו נושא בהוצאות האחזקה או נושא בשיעור מופחת, אינה משנה את גובה ההוצאות אשר במובן זה מהוות "פיקס פרייס" כלשונו, אלא את גובה ההכנסות בלבד (עמוד 133 לפרוטוקול הדיון מיום 25.04.18 שורות 3-1).
51. מכאן לטענה כי הנחות שקיבלו הנתבעים מעת לעת מהוות "זכות כלכלית" שעומדת להם כנגד חובם מושא התביעה. ראשית, אף אם ניתן להכיר באינטרס ההסתמכות אליו מכוונים הנתבעים בטענתם זו, אפשר שכוחו היה יפה לו היו הנתבעים ממשיכים לשלם את חובם "תחת מחאה" ואולם שעה שהנתבעים חדלו מלקיים את חובם כלפי התובעת כלל, אותה הסתמכות אינה ראויה עוד להגנה. מקובלת עלי טענת התובעת לפיה מטרת ההנחה שניתנה לנתבעים היתה להקטין את נזקה כתוצאה מאי תשלום חלקם היחסי בהוצאות כלל ולהימנע מהליכים משפטיים. גוזלן הבהיר זאת בפשטות רבה (עמוד 57 שורות 18-8 ועמודים 59-58 שורות 27-17 ושורות 4-1 (בהתאמה) לפרוטוקול הדיון 25.04.18):
"ש: האם אתה בא ואומר ששני הלקוחות פה באים ומראים מבחינתם שכל אחד מהם קיבל הנחה בשיעור של 20% או 17%, לא היו דברים מעולם?
ת: זה לא מבוסס על כלום, זה דברים שאמרתי בהערכות מסוימות, כן. אם בא בנאדם ואומר לך, תשמע נראה לי שזה לא יהיה הסכום הזה, וזה יהיה פחות, ואנחנו נעשה את הביקורת, ונצטרך לעדכן, אז אנחנו הולכים לפי המצב הזה, כדי לשרוד את התקופה הזאת, ולקבל כספים לתוך החברה הזאת שהיא תתקיים, ולא לממן אותה במאות אלפי שקלים, כמו שהיא חייבת לי באופן אישי ולחברות שלי, מאות אלפי שקלים כתוצאה מאי תשלום של אנשים, של הדיירים האלה."
...
"ש: עכשיו, אתה בא ואומר שזה קרה במשך הרבה זמן, ולא נותן לזה תוקף חוקי, כי לא עשית איתם הסכם כתוב, זה מה שאתה אומר?
ת: זה אתה אומר לא אני.
ש: אז אני שואל.
ת: אני בדיוק ציינתי את הדברים בהתאם לדרישות. אנחנו מחפשים להיות בצורה של תפקוד נעים וטוב עם הדיירים, יש דיירים בעייתיים שלא משלמים, והיו לנו כמה כאלה שהיינו בבתי משפט, וזה מתארך ל-12 – 10 שנה, וזה מביא אותי למצבים של צורך בהפקדה של כספים פרטיים שלי לקיום החברה על מנת שהיא לא תקרוס, ואני מממן אותם, ואני לא מקבל לא ריבית ולא הצמדה, במאות אלפי שקלים.
ש: יפה.
"ת: כתוצאה מזה שהם לא משלמים. אז אני אמרתי, האינטרס שלי תמיד הוא לגבות קודם כל מה שמסכימים."
ודאי שהסדר כזה "נופל" שעה שהנתבעים חדלו מלקיימו ואין כל מקום להסתמך עליו כעת.
52. אעבור לדון בשאלת חיובם של הנתבעים בריבית פיגורים. סעיף 16 להסכם האחזקה שעניינו פיגורים בתשלומים קובע כי: "פיגר הדייר בתשלום סכומים המגיעים לחברת האחזקה, יומר החוב לשקלים כפי ערכו במועד התשלום, ומאותו מועד ואילך יחוייב הדייר בתשלום ריבית פיגורים על הסכומים שבפיגור בשיעור המקסימלי הנהוג בבנק שבו מתנהל חשבון החברה, על משיכת יתר חריגה בחשבון עו"ש דביטורי בצרוף 1% (אחוז אחד) לכל חודש"
53. לעמדת הנתבעים, הריבית על פי סעיף 16 להסכם האחזקה היא למעשה פיצוי מוסכם שאין מקום לפסוק לטובת התובעת לאור התנהלותה בנסיבות העניין, למצער יש להעמידה בשיעור מופחת בהתחשב בכך שהמחלוקת היא כנה וממשית.
54. הפסיקה קבעה זה מכבר כי סעיף הסכמי הדן בריבית פיגורים יש לסווג כסעיף של "פיצוי מוסכם" והכלל הוא כי הוספת סעיף כאמור במסגרת הסכם הנכרת בין צדדים היא לגיטימית ותקפה. לפיכך, ככלל הנטייה היא לכבד את רצון הצדדים ולהורות על אכיפתה של תניית פיצוי מוסכם (ראה: ע"א 300/77 רוזנר נ' בניני ט.ל.מ חברה לבניין ופיתוח, פ"ד לב (3) 682, ע"א 18/89 חשל חברה למסחר ונאמנות בע"מ נ' פרידמן, פ"ד מו (5) 257).
55. עוד נפסק, כי נוכח הוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, הפיצויים המוסכמים יפסקו לפי מה שהסכימו הצדדים ואף ללא צורך בהוכחת נזק, וזאת כל עוד הם מקיימים יחס סביר באשר לנזק שניתן היה לצפותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה (ע"א 532/83, יהודה סיני השקעות בע"מ נ' פישל, פ"ד מ(4) 319). ראו לעניין זה גם ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 26.08.15).
56. בענייננו הנתבעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי שיעור הריבית שנקבע הוא חריג ואף לא הצביעו על יחס בלתי סביר בינו ובין הנזק שניתן היה לצפותו בעת כריתת החוזה. בטענה כי מדובר במחלוקת כנה אין מאום שכן ככל שטענות הנתבעים התקבלו הרי שסכום החוב ירד אך אין בכך כדי להשפיע על הריבית על החוב שיוותר. לכך יש להוסיף כי הנתבעים נמנעו מלפעול לצמצום חובם כלפי התובעת על דרך של הפקדת סכום כלשהו באשר לחוב מושא התביעה.
57. יצוין כי חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך שעניין החיוב בריבית פיגורים נדון במסגרת ערעור שהגישה התובעת על פסק דינו של בית משפט השלום (גב' השופט ג. גדעון) בעניין שמלצר. בית המשפט המחוזי (כב' הש' א. ואגו) קיבל את הערעור וקבע כי אין לשלול מן התובעת את זכותה לריבית פיגורים חוזית על הסכומים שנפסקו לטובתה, בשיעור הקבוע בהסכמי האחזקה.
58. יחד עם זאת וכיוון שההליכים בתביעות שבכותרת נמשכו פרק זמן ארוך במיוחד (התביעות הוגשו בשנים 2015 ו-2016) זאת בין היתר נוכח חילופי מותב זה שלוש פעמים במהלך ניהול ההליך, מוצאת אני לנכון לקצר חלקית את תקופת הריבית ההסכמית זאת כיוון שהתארכות תקופת ניהול התביעה חורגת מגבולות הנזק שניתן היה לצפותו בעת כריתת החוזה. לפיכך, הריבית תקוצר לתקופה של 4 שנים ממועד היווצרות החוב. לאחר מכן ישא החוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל (ראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעש"א 24703-03-18 כהן ואח' נ' ר.סיטי ניהול בע"מ (פורסם בנבו, 22.11.18) וכן פסק הדין בת"א 1552/07 הליגה למניעת מחלות ריאה תל-אביב, עמותה רשומה נ' שיר משכנות ותיקים בע"מ (פורסם בנבו, 03.10.18).
59. לסיום מוצאת אני לדחות את טענת הנתבעים לפיה יש לזקוף סכומים ששילמו בעבר ביתר על חשבון חובם מושא התביעה. לאור העובדה שהוכחה בפניי לפיה בין הצדדים שרר עובר לתקופה הרלוונטית לתביעה הסדר לפיו הנתבעים מקבלים הנחה של 17% איני מוצאת מקום להידרש ולהתערב בחישוב לגבי תקופה זו. תקופה זו מהווה בעיניי מעגל מוסכם וסגור שאין להתערב בחישוביו כעת. כל קביעותיי רלוונטיות לתקופת התביעה ותו לא. קביעה זו מייתרת בעצם את התיקון שביצעה התובעת בכתב התביעה בכך שהגדילה את סכומי התביעה על ידי כך שהכלילה בתביעה שנים מוקדמות יותר.
60. באשר לפסק הדין עליו נשענת התובעת בעניין עש"א (חי') 29972-12-12 אייל מנחם נכסים נ' נציגות הבית המשותף בשד' המגינים 53 חיפה (פורסם בנבו, 8.4.13) (להלן: עניין אייל מנחם) ומכוחו טוענת היא גם אם יקבע מפתח שונה מזה שעל פיו שולמו דמי הניהול עד לתקופת התביעה הרי שעליו לחול מכאן ואילך ואין הוא תקף למפרע, אני מוצאת לנכון לאבחן בין נסיבות פסק דין זה לנסיבות דנן. מחומר הראיות שהוצג לפניי עולה כי לאורך כל השנים היתה נטועה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לשיטת החישוב, הדבר בא לידי ביטוי למשל בהנחה לה זכו הנתבעים בשנים שקדמו לשנות התביעה והרי בעניין אייל מנחם נקבע כי שיטת החישוב החדשה תחול ממועד העלאת הטענה על ידי התובע. זאת ועוד, בשונה מעניין אייל מנחם שם שרר נוהג אחיד במשך שנים באשר לשיטת החישוב, הרי שהוכח לפניי כי בענייננו שיטת החישוב כלפי כלל בעלי הדירות אינה אחידה ויש כאלה המשלמים על פי מפתח שונה לחלוטין. לכך יש להוסיף כי בעניין אייל מנחם היה קיים כאמור נוהג של שנים לפיו שולמו הוצאות האחזקה והתובע שם ביקש לסטות מנוהג זה ולשלם על פי המנגנון הקבוע בסעיף 58 לחוק המקרקעין. שונים הדברים במקרה דנן בהם המנגנון מעוגן בהסכם הניהול והוא לא השתנה וכל שהיה נתון לפתחי במסגרת פסק דין זה היה ליצוק תוכן לסעיפי ההסכמים.