25. לא זו אף זו, מספר הפקס על גבי הטופס הוא שגוי כך שאם התובע היה שולח את הפקס, הדעת נותנת כי לא היה שולח למספר שגוי (בהיותו סמנכ"ל הכספים הוא ודאי יודע את מספר הפקס של הבנק).
26. זאת ועוד, ויליגר טען כי הוא ביצע בדיקה פנימית ביחס לנסיבות שאפשרו את מעשה המעילה ולגורמים שהיו מעורבים בו ולטענתו התברר לו שהתובע הבין וידע שההשקעות הכספיות הן בפיקדון והן באג"ח הן פיקטיביות ולא כשרות, ובוצעו שלא לטובת החברה אלא על מנת לשרת את האינטרסים הפרטיים של בעלי השליטה לשעבר בחברה (ס' 74 לתצהיר יוסי ויליגר) ברם מחקירתו הנגדית התברר כי לא נעשתה כל בדיקה פנימית:
ש: אדוני עשה בדיקת כתב יד לטופס כדי לראות שמדובר בטופס שמולא על ידי פבל,
ת: דיברתי עם האנשים בחברה שעבדו בחברה ואמרו לי שפבל מילא ופבל שלח ופבל ניהל את הנושא הזה.
ש: זאת אומרת אדוני התבסס על עדות שמועה, אדוני לא ציין שום מסמך שאדוני בדק נכון?
ת: בדק, את כל המסמכים בדק אדוני. קוראים לו יוסי ובדק את כל המסמכים.
(עמ' 91 לפ' שורה 33 עד עמ' 92 שורה לפ' שורה 5, לעדות ויליגר)
27. לא הוכח כי התובע הוא זה ששלח את הטופס לבנק לאומי להעברת הכספים. העד אף לא זכר את שמו שממנו ניזון המידע שעליו הצהיר:
ת: לא. לא. התשובה היא פשוטה, לא אדוני יוסי קוראים לי, עשה בדיקה ותוך זמן קצר מאוד הבין שיש פה גניבה שפבל מעורב בה.
ש: איזה מסמכים שימשו אותך לבדיקה חוץ מאותו טופס העברה לבנק?
ת: קראתי לאדם שמתעסק בהעברת כספים בוילי פוד, יש אדם שמעביר כספים בוילי פוד,
ש: יש לו שם?
ת: כן רוני מנחם. רוני מנחם השם שלו?
עו"ד כהן: פנחס.
העד, מר ויליגר: רוני פנחס, שאלתי אותו מספר שאלות ודיברתי גם עם הבנק, היה ידוע כבר, היה כתב אישום נגד האנשים שהיו מעורבים באותה תקופה וזאת חקירה שהייתה ידוע ובדקתי וראיתי את כל הנושא והבנתי שמי שמעורב עד מעל הראש ושיתף פעולה בנושא הזה זה פבל שיושב פה.
(עמ' 91 לפ' שורות 29-20 לעדות ויליגר)
28. בכתב האישום המתוקן נרשם מפורשות כי בעלי השליטה הסתירו את מעשיהם מנושאי המשרה, בהם נכלל התובע (נספח 13 לתצהיר התובע):
"93. גורטובוי הסתיר מסמך זה מנושאי המשרה וממוסדות החברה וממילא לא הביאו לאישורם כנדרש. בנוסף, הציג גורטובוי לנושאי המשרה ולמוסדות החברה מצגי שווא לפיהם פיקדון ויליפוד באייבר מוחזר במהלך העסקים הרגיל.
95. ביום 21.1.0216 בוצעה העברה בסך 2.25 מיליון דולר מחשבון לאומי לטובת השקעה שנרשמה בספרי החברה כהשקעה באג"ח של מלון בצ'כיה בשם GRAND HOTEL EVROPE (להלן: "המלון"). מדובר היה באג"ח לא סחיר, כאשר בתנאי ההנפקה נכתב במפורש שמדובר בנייר ערך שאינו נסחר בשוק משני ושאפשרות מימושו לפני תום התקופה אינה ודאית ובסבירות גבוהה תהיה במחיר נמוך ממחיר הרכישה. בנוסף, נוכו 750 אלף דולר נוספים כתשלום מס במקור. על העברת הכספים חתמו שניאורסון וגורטובוי שהיו באותה עת מורשי חתימה בחברה.
96. שניאורסון חתם על ביצוע ההשקעה ואפשר בכך לגורטובוי להעביר את הכספים עוד בטרם ניתן אישורם של נושאי המשרה לביצועה, וזאת מבלי שביצע בעצמו בדיקות לגביה. בעשותו כן מעל שניאורסון באמון שניתן בו כמורשה חתימה ודירקטור בחברה, שכן חתם על ההעברה בזמן שהוא מודע ומעורב במערכת ענפה של אי סדרים ומעשי מרמה בחברה, כולל הוצאת כספים במרמה ושלא כדין והסתרת עובדות מהותיות מנושאי המשרה וממוסדות החברה, בהובלת גרנובסקי והכל כמפורט באישומים הקודמים.
97. כאמור, ההשקעה הייתה פרי יוזמתו של גורטובוי אשר היה מעוניין להעביר את ההשקעה בהקדם והפעיל לחץ לשם כך על נושאי המשרה. לאחר הצגה חפוזה של הדברים אישרו המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים את ביצוע ההשקעה, למרות הסתייגותם מביצועה.
98. בסמוך לאחר ביצוע ההשקעה, דרש גורטובוי מנושאי המשרה +להשקיע כספים נוספים באותה השקעה. נושאי המשרה לא נענו לבקשותיו של גורטובוי."