19. סיכום ביניים: העולה מן האמור כי ההחלטה על פתיחת החשבון באזרבייג'ן והפקדת הכספים שם התקבלה בדירקטוריון בתמיכת ויליגר. מבקר הפנים הגיש דו"ח בעניין והתובע העיר הערות לדו"ח. התובע לא קיבל ככָזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ את הצהרות בעלי השליטה בכל הנוגע להשקעת הפיקדון אלא נסע וקיים בירור עם נציגי הבנק הזר. המבקר והיועץ המשפטי אישורו את הדו"ח. התובע לא שכנע את מבקר הפנים ורואי החשבון של הנתבעת כי הפיקדון אינו משועבד.
20. זאת ועוד, העברת 3 מיליון דולר לרכישת האג"ח בצ'כיה (השקעת האג"ח) נעשתה על פי הנחיית ועדת ההשקעות שבראשה עמד יו"ר הדירקטוריון. סמנכ"ל כספים מבצע את מדיניות והנחיות ועדת ההשקעות והוא אינו מתווה מדיניות. על פי מדיניות ההשקעות של החברה מיום 18.1.16 16.7% היו לא סחירות, לא מדורגות ובחלקן בסיכון גבוה ובחו"ל (נספח 9 לתצהיר המשלים של התובע). ויליגר אף הודה בחקירתו כי משנת 2013 הנתבעת חיפשה השקעות נוספות שלא בתחום ענף המזון (עמ' 110 לעדות ויליגר). נראה כי ההשקעות הנ"ל לא היו חריגות בהיקפים ובחו"ל (עמ' 22 – 23 לחקירתו של אדמון).
21. לא הוכח כי התובע העביר את הפקס ביום 20.1.16 (להעברת 3 מיליון דולר לצ'כיה) (עמ' 68-67 לפ' לעדות התובע). הנתבעת טענה כי ביום 20.11.16, פחות משעה לאחר שהאחים ויליגר הודחו מתפקידיהם, שלח התובע לבנק לאומי טופס בקשה להעברת מט"ח מחשבונה של BHFWI על סך ה- 3 מיליון דולר (נספח 2 לתצהיר פנחס). טופס הבקשה להעברת מט"ח הועבר בקשר עם השקעה לכאורה באג"ח לשיפוץ של מלון בצ'כיה בשם GRAND HOTEL EVROPA, אשר התברר בדיעבד כי שימשה ככיסוי להלוואה שנתן MEINL BANK לחברה פרטית שבשליטת בעלי השליטה לשעבר.
22. התובע הוכיח באמצעות דוא"ל שצירף מיום 16.2.16 (נספח 10 לכתב ההגנה שכנגד) כי המסמך שהציגה הנתבעת אינו אותנטי (דוא"ל מיום 16.2.16 - נספח 19 לכתב התביעה שכנגד).
23. לא שוכנענו כי התובע העביר את הטופס לבנק ועדותו של פנחס כי סביר שהתובע העביר את הטופס, היא בגדר סברה בלבד ואין לה כל ביסוס:
ת: למי יש גישה לשלוח לפקס? מר גורטובוי שבקושי היה פעם ברבעון רואים אותו בישיבות דירקטוריון הוא בכלל היה בא פעם ב- שלום שלום וזהו.
ש: יכול להיות כל אחד אחר, או גורטובוי או מישהו אחר, אבל אין לך בוודאות שזה היה פבל.
ת: לא.
(עמ' 127 שורות 1 – 5 לעדות פנחס)
24. הנתבעת טענה שגורטובוי לא העביר את הטופס אלא התובע ללא שמץ של הוכחה.