מעבר לכך, אין לטענת החברה איסור להנפיק ב"דיסקאונט". הנפקה בהנחה משווי המניה היא דווקא לטובת החברה שכן היא מבטיחה את גיוס ההון. הנפקה כזו עשויה למנוע קיפוח, והיא אף חושפת את בעל השליטה לסיכון של אבדן השליטה שלו. כדי שהנפקה במחיר נמוך משווי המניות תיחשב כמקפחת, נדרשות נסיבות נוספות שאינן מתקיימות במקרה הנוכחי. בין היתר טענה החברה בהקשר זה כי המחיר שהתקבל בהנפקות תואם את שווי השוק, ולכן לא ניתן לומר שמדובר בדיסקאונט החורג מצרכי החברה; כי ההנפקה בוצעה לצרכיה הלגיטימיים של החברה; כי ערב ההנפקה לא הייתה התנהלות מקפחת המנותקת משאלת תמחור ההנפקה; כי ההנפקה בוצעה בתנאים שוויוניים; וכי בכתב התביעה לא נטען כי הפער במקרה הנדון נובע מאשמת החברה או הנהלתה.
עוד נטען כי התובעים לא ניסו להעריך את שווי השוק של החברה אלא רק את השווי ההוגן שלה, נתון שכאמור אינו רלוונטי לשיטת החברה. המומחה היחיד שהתייחס לשווי השוק הוא מומחה הנתבעים, פרופ' עדן. החברה טענה כי ההנפקות בוצעו בדרך של מכרז פתוח לציבור בו המחיר שנקבע היה רק מחיר פתיחה. המחיר הסופי נקבע על-פי תנאי השוק, כאשר בהנפקה השלישית נקבע מחיר הפתיחה בהתאם לתמחור המניה על-ידי הגופים המוסדיים. די בכך כדי להוביל למסקנה שאין מדובר בהנפקה מקפחת.
24. ביחס למחיר המינימום שנקבע בהנפקה הראשונה, טענו הנתבעים כי מדובר במחיר ראוי. לצורך קביעת המחיר הראוי של המניות בהנפקה הראשונה, היה מקום להביא בחשבון ניכיון בשל "הוצאות מטה"; ניכיון בשל העדר סחירות; ובשל החזקת מיעוט. זאת בשים לב לכך שבאותה עת מניות החברה לא נסחרו ולא הייתה לה מדיניות של חלוקת דיווידנדים.
ביחס למחיר המינימום שנקבע להנפקה השלישית, טענו הנתבעים כי מחיר המניה המינימלי לא נקבע על-ידי החברה אלא על-פי הצעותיהם של הגופים המוסדיים שעמדתם מהווה על-פי הפסיקה אינדיקציה להוגנות המחיר. גם בהקשר זה נטען כי נאותות המחיר נלמדת מכך שהוא נקבע במכרז פתוח, בעיקר לאור ההתחייבויות המוקדמות שנתנו המשקיעים המוסדיים שהשתתפו במכרז המקדים.
החברה הוסיפה וטענה כי גם אם ייקבע שיש לראות במחיר שהתקבל בהנפקות כמחיר שנקבע מראש – הוא תואם את שווי השוק של המניות. מסקנה זו נלמדת בין היתר מהשוואה בין שווי השוק של המניות לבין ה"שווי ההוגן" בהתאם למתודולוגיה של מר פרלמן. השוואה זו מעלה כי המניה נסחרה באופן עקבי בסכומים נמוכים יותר מ"השווי ההוגן" שלה. מכוח קל וחומר ניתן לקבוע כי כאשר מניות החברה לא נסחרו, היה שווי השוק שלה נמוך יותר. עוד טענה החברה כי מר פרלמן אינו מומחה מטעם בית-המשפט אלא מטעם התובעים, וכי הוא נתן להם הצעת מחיר למתן חוות-הדעת.