יצוין כי בתביעה עצמה העלו התובעים גם טענות לפיהן ברכישת המניות על-ידי מר גולדפינגר בהנפקה הראשונה, הופרה גם החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת. התובעים לא התייחסו בסיכומיהם לטענות אלה ומשכך יש לראותם כמי שזנחו אותן (ר' למשל: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102 (1995)). לכן, אין מקום לדון בהן.
טענות הנתבעים
טענות החברה
20. החברה טענה כי לא נפל פגם בו התקבלו החלטות הדירקטוריון ביחס להנפקות. הדירקטוריון פעל ללא הטיה ותוך שהוא שוקל את טובת החברה ומאשר את ההנפקות באופן מיודע ופה אחד, כולל בתמיכת הדח"צים ושל הדירקטורים שמונו מטעמו של מר ויגיסר (שהם גם נושאי משרה בכירים בגופים מוסדיים). ההנפקות לא נועדו לשרת את מר גולדפינגר וגם לא בוצעו בהוראותיו. מעורבותו היחידה הייתה במסגרת תפקידו כדירקטור בחברה. כן ציינה החברה כי בעבר, כאשר מר ויגיסר ראה עצמו כשותף בשליטה, בוצעו הנפקות בדיסקאונט עמוק, ויש בכך כדי להשליך על טענת הקיפוח, ולמצער להקים לויגיסר וליתר התובעים השתק.
לטענת החברה, גיוסי ההון היו הכרחיים לחברה לצורך מימוש מטרותיה העסקיות ולא עמדו בפני החברה אלטרנטיבות אחרות. גיוסי ההון נדרשו כדי להימנע מפירוק שהיה מניב פחות משווי הנכסים בניכוי ההתחייבות בשל הקנסות על-פירעון מוקדם. גם התובעים אינם חולקים על כך שההנפקות נועדו לשרת עסקאות טובות שתאמו את האסטרטגיה של החברה. בפועל, ההנפקות הובילו בסופו של דבר להגדלת שיעור האחזקות של הציבור ולהחזרת מניות החברה למסחר.
21. ביחס להנפקה הראשונה, נטען כי תכליתה הייתה לממן את עסקת פנסילבניה שהייתה צפויה להניב תשואה לחברה ולעצור את הידרדרותה. גיוס ההון נדרש כדי למנוע את אובדן כספי המקדמה שהחברה השקיעה בעסקה זו, ואלמלא הייתה החברה מצליחה לגייס כספים - היא הייתה עשויה לאבד את כספי המקדמה ולהגיע לסוף דרכה. החברה דחתה את הטענה לפיה העסקה כללה רכיב של עסקה עם מר גולדפינגר שלא קיבלה אישור כדין, כמו גם את הטענה כי הליך הגיוס נעשה בחטף. כן טענה החברה כי העסקאות אותרו וקודמו ביוזמת מנכ"ל החברה, מר שטרן, ללא כל מעורבות מצדו של מר גולדפינגר. עובדה זו עומדת בסתירה לטענה לפיה מר שטרן פעל עם מר גולדפינגר כדי לקדם את השתלטותו על החברה. באשר להנפקה השלישית נטען כי מטרתה העיקרית הייתה להחזיר את מניות החברה לרישום למסחר בבורסה, וגיוס הכספים במסגרתה אף הותנה ברישום כזה.