60. כאמור, פרט מהותי ניתן להשלמה, אך לא במקרה שקיימת אי-הסכמה בין הצדדים לגבי אותו פרט חסר. "יודגש: ניתן לקבוע שנכרת חוזה ולהשלים את הפרטים החסרים אך ורק כשמדובר בפרטים שניתן להסיק לגביהם – אגב בחינת מכלול נסיבות העניין – כי הצדדים לא ראו בהם תנאים מהותיים לעסקה. פרטים שלא הושגה לגביהם הסכמה ושמסתברת יותר המסקנה שאילו הייתה מתעוררת מחלוקת לגביהם המשא ומתן לא היה מבשיל לכדי הסכם מחייב – יש לראותם כפרטים מהותיים. או אז יש לכבד את חופש הרצון של הצדדים שלא להתקשר בחוזה מחייב" (ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן [פורסם בנבו] (24.7.13), בפסקה 14; ראו גם: פסקה 21 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז בע"א 9255/11 דניאל נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.8.13)). השלמה לא תעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי הסכמה מפורשת או משתמעת באשר לפרט או יותר החסרים (ע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 682; עניין עדני, פסקה 16)). עוד נפסק בהקשרים אלו, כי יש לבחון את "נוסחת הקשר", ככל שנקבעה, בין המסמך שנערך או נחתם בין הצדדים, לבין חוזה רשמי וסופי שאמור היה להיחתם ביניהם (ראו: עניין רבינאי, בעמ' 288).
61. מן הכלל אל הפרט. בנוגע ליסוד גמירות הדעת, הנתבעים טענו שעל פי סעיף 2 למזכר ההבנות הייתה להם רק "כוונה" למכור ולא התחייבות למכור. כפי שציינתי קודם לכן, יש לקרוא את הוראות המזכר כמכלול ולא לבודד סעיף כזה או אחר ולהסיק ממנו בלבד מסקנות. בסעיף 5 למזכר ההבנות נקבע כי "בהנחה שתאושר התב"ע החדשה... יעמידו קרייתי למכירה את זכויותיהם במקרקעין..." (ההדגשה שלי- מ' ר'). מדובר בהוראה פוזיטיבית המגיעה בהמשך לאמור בסעיפים הקודמים. בהתאם לכך, בסעיף 10 למזכר ההבנות נקבעה חובה על הנתבעים להעמיד את המימכר למכירה: "אם יתברר שביליה תצליח במשימתה ותאושר תב"ע חדשה... יציעו קרייתי את המימכר למכירה.." (ההדגשה שלי- מ' ר'). מכאן, שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם לפיו הנתבעים התחייבו להעמיד את המקרקעין למכירה.
62. בנוגע ליסוד המסוימות, הנתבעים סברו שהמועד לסיום הבנייה אינו נכלל בסעיף 11 למזכר ההבנות וכי מדובר בפרט מהותי. לשיטתם, "המועד היה קריטי לנתבעים שביקשו לעמוד בלוחות הזמנים הנובעים מהוראות התיקון לחוק מיסוי מקרקעין מיום 30.11.2015 המשליכה דרמטית על תיקון המס שלהם" (סעיף 13 לסיכומי התגובה). איני מקבל טענות אלו של הנתבעים.