69. לעו"ד לוינסון הוצג מכתבו לנתבעים מיום 16.4.2018 (נ/2) והוא אישר שציין שם טת הוראות חוק מיסוי מקרקעין- הוראת שעה משנת 2015, שהוביל לכך שהיה צורך מבחינת הנתבעים לעשות עסקה המחייבת מינימום דירות תוך 42 חודשים מחתימת ההסכם. מר ביליה הגיע למסקנה שלא יוכל להספיק להשלים את כל הפרויקט בפרק זמן ולכן זה לא יצא אל הפועל. "אם הוא היה מסכים, העסקה הייתה כנראה נגמרת" (עמ' 16 לתמליל, שורות 1-8).
70. עו"ד לוינסון אישר עוד, שכאשר נחתם מזכר ההבנות בשנת 2010 לא הייתה שום בעיית מיסוי, וגם בשנת 2014 ולאחר ההארכה של חצי שנה עדיין לא הייתה בעיית מיסוי (עמ' 16 לתמליל, שורות 16-19). רק לאחר אישור התב"ע הנתבעים התייעצו עם עו"ד מומחה לענייני מיסים שאמר להם שאם יעשו עסקה במועד זה הדבר ייגרום לתשלום מס גבוה (עמ' 16 לתמליל, שורות 24-27).
71. מר ביליה העיד כי "... הגענו כמעט לחוזה, והגברת דיתה מטלון אמרה לי 'רוברט תזכור, אתה צריך תוך 42 חודש לקבל טופס 4'. איך אני יכול 42 חודש כשכל אישור שאתה צריך להוציא, כיבוי אש 7, 8 חודשים. איך אפשר להתחיל לתכנן לעירייה? לא יכולתי לקחת את הריסק הזה להיכנס לעוד הרפתקה שתעלה לי בקנס בזה שאני לוקח על עצמי תשלום מס של משפחת קרייתי, אמרתי 'אני לא יכול, אני לא יכול להבטיח ולבצע את זה בצורה הזאת'" (עמ' 27 לתמליל, שורות 28-34).
72. בשאלה אם הגיעו להסכמות לגבי סכום הרכישה וסכום ביצוע עבודות בניית השטחים המסחריים, השיב מר ביליה "בהחלט. הגענו לסכום הרכישה ומשפחת קרייתי הפנתה מהנדס חכימי אלינו שינהל משא ומתן בקשר להצעה לבניית המסחר" (עמ' 28 לתמליל, שורות 7-12). הוא והנתבעים סיכמו את המחיר של חלק המגורים של המגרש והמהנדס שנשלח לייצג את הנתבעים הגיע איתו להסכם על 8.5 מיליון, אך הסיכום בקשר לבנייה "נפל בגלל ה-42 חודש" (עמ' 28 לתמליל, שורות 16-20). כשנשאל אם פרט לאותה "בעיית מס" יש איזושהי סיבה שהנתבעים לא רצו להתקשר עמו השיב: "לא, לא. שום סיבה שהיא. לאורך כל הדרך הייתה מנגינה של מס, אנחנו עשינו עסקה פה ועשינו עסקה שם, ולא יכולים, 'עכשיו אני מתחשבנת, עכשיו אני זה'. זהו, מס. המס היה כל הזמן בחזית" (עמ' 30 לתמליל, שורות 1-3).
73. הנתבע העיד שהנתבעים המשיכו לנהל עם התובעת משא ומתן בשנים שלאחר אישור התב"ע, משום שניסו למצוא אפשרויות לעשות הסכם חדש לבניית הבניין, "סך הכל היה לנו עניין בבניית הבניין, ולא התאפשר". גם לדבריו, לבסוף הנתבעים לא התקשרו בהסכם עם התובעת מאחר שהקלות במיסוי היו ניתנות רק אם היו גומרים את הבנייה ב-42 חודשים וזה לא התאפשר (עמ' 83 לתמליל, שורות 18-26).