74. הנתבע הוסיף בהמשך חקירתו, כי בינואר 2016, כשהתב"ע אושרה, הוא לא העמיד את המגרש למכירה עקב בעיית מיסוי (עמ' 91 לתמליל, שורות 33-36). לטענתו הנתבעים אמרו זאת למר ביליה וגם לעו"ד לוינסון, שערך לאחר מכן באפריל 2016 את טיוטת הסכם המכר על דעת עצמו (עמ' 93 לתמליל). לפי עדותו, נאמר לעו"ד לוינסון לתאם בהסכם את הנושא של ה-42 חודש לסיום הבנייה, אלא שאז מר ביליה אמר שהוא לא יכול לעמוד בזה (עמ' 95 לתמליל, שורות 39-41).
75. הנתבעת חזרה על דברי אחיה והסבירה כי לאחר שהתב"ע אושרה בשנת 2016 כל מצב המיסוי שלהם השתנה. "אילו הוא היה מסיים את זה בזמן היינו חותמים איתו והכול היה יוצא טוב. אנחנו קיבלנו ייעוץ מס אחרי שהתב"ע אושרה לא לחתום על כל עסקה נוספת כי הייתה לזה השלכת רוחב עלינו, אני לא יכול לפרט, זו לא המומחיות שלי, לכן לא המשכנו עם שום עסקה עד היום" (עמ' 101 לתמליל, שורות 23-26). לדבריה, ניהלו משא ומתן עם התובעת לאחר אישור התב"ע מאחר שניסו כל מיני אפשרויות להתגבר על בעיית המיסוי. בסופו של דבר, האפשרות היחידה הייתה ללכת לפי הוראת שעה אבל מר ביליה לא רצה את זה (עמ' 102 לתמליל, שורות 1-5).
76. הנה כי כן, מהעדויות לעיל עולה כי אותה "בעיית מיסוי" לנתבעים שבגללה היתה חשיבות למועד מסויים לסיום הבניה, ולא היה די ברצון המשותף של הצדדים לקבל תמורה בהקדם האפשרי, נוצרה שנים לאחר החתימה על מזכר ההבנות. בעת כריתת מזכר ההבנות הצדדים לא צפו שינוי בחוק מיסוי מקרקעין ולא ראו במועד סיום הבנייה תנאי עיקרי או מהותי שיש להסכים עליו לצורך גיבוש הסכם התמורות העתידי. על כן, אני קובע שמזכר ההבנות היה מפורט דיו בהתאם לרצון הצדדים וענה על דרישות המסוימות וגמירות הדעת.
77. אני דוחה את טענת הנתבעים כי שיקולי מס הם רלוונטיים לניהול מו"מ והתקשרות בהסכם במקרה זה (סעיפים 82-85 לסיכומיהם). הצדדים ערכו עיסקה מורכבת שהיה עליהם להתייעץ עם כל יועציהם קודם לגיבושה. בעת חתימת מזכר ההבנות לא היו בתוקף שיקולי מס אלה, ונחתם הסכם מחייב. בנקודת זמן שהנתבעים דרשו שמועד סיום הבנייה יוקצב בזמן- 42 חודשים- לא היה מדובר בשלב משא ומתן בו כל צד יפעל לפי המיסים שיחולו עליו ויתנה תנאים שישיאו לו את תוצאת המס המיטבית, אלא בביצוע של מזכר ההבנות. הצדדים הסכימו בעת כריתת מזכר ההבנות על ביצוע עסקת תמורות, לאחר אישור תב"ע חדשה, ובכלל זה הסכימו הנתבעים על התמורה ועל כך שיישאו במס השבח שיחול בגין כך, כפי שקובע סעיף 11(ד) למזכר ההבנות: "קרייתי יישאו בתשלום מס שבח מקרקעין שיחול על מכירת המימכר...". אם היו הנתבעים רוצים להתנות את ביצוע העסקה בשיעור מס שבח מסוים היה עליהם להסכים על כך עם התובעת. משהסכימו במזכר ההבנות לשאת במס השבח ללא כל הגבלה כזאת אין הם יכולים לאחר מכן לטעון אחרת משום שדיני המס השתנו.