99. על פי הדין, התנהגות צדדים בקיומו של חוזה ביניהם יכולה להביא לשינוי תנאיו, אם כי לא בנקל יוסק הרצון בשינוי הוראה חוזית, ויש צורך לשם כך בבסיס איתן, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת קיומו של חוזה בין הצדדים (ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה, עמ' 221; ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517)). יפים לענייננו דברי הנשיא שמגר בע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35 (1992): "כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה... תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור ... יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים" (ראו גם ע"א 8427/12 יעקובסון נ' ויגדור [פורסם בנבו] (22.12.2014)).
100. עו"ד לוינסון העיד שלמרות שלא האריכו את המועד להשגת תב"ע חדשה מעבר לחצי שנה שנקבעה במזכר הנוסף, "הייתה הבנה שממשיכים עם ביליה, הייתה הבנה בין הצדדים שהם מבחינה פורמאלית לא האריכו את המועד אבל הם ממשיכים איתו, עובדה שבוועדה המחוזית שאנחנו שיתפנו פעולה" (עמ' 14 לתמליל, שורות 14-19). ואכן, ביום 14.6.2015 חתמו הנתבעים על מסמכים נלווים (נספח 5 ל-ת/1), בהם מופיע שמה של התובעת כ"מגישת התכנית" וכ"יזם" ושמם של הנתבעים כ"בעלי עניין בקרקע". מר ביליה הבהיר בחקירתו, כי מאחר שהוא לא הבעלים של הקרקע, דרשה הוועדה המחוזית מהנתבעים לחתום על מסמך הקובע מי המייצג ומי מגיש את התב"ע ועל זה הם חתמו. הוא עצמו חתום בתור מגיש התכנית (עמ' 21 לתמליל, שורות 32-34). כלומר, כחצי שנה לאחר המועד שנקבע במזכר הנוסף לאישור התכנית החדשה, אישרו הנתבעים בחתימתם כי מעמד התובעת לא השתנה וכי היא פועלת עבורם כיזם ומגישת התכנית.
101. הנתבע טען בחקירתו הנגדית שתוקפו של מזכר ההבנות הוארך רק בחצי שנה לאחר המועד המקורי, כלומר עד 6.12.2014, ומעבר לכך הוא לא הוארך (עמ' 87 לתמליל, שורות 32-38). בתשובה לשאלה איך הוא מיישב תשובה זו עם פעולות שעשה לקיום החוזה ענה, "הפעולות שעשינו לא היו לקיום החוזה. הפעולות שעשינו היו איך אנחנו יכולים לבנות את הבניין בלי קשר למזכר ההבנות. מזכר ההבנות תם ברגע שהמועדים חלפו וכתוב את זה בצורה מאוד ברורה" (עמ' 88 לתמליל, שורות 1-3). הוא נשאל לגבי המכתב מיום 10.8.2016 לוועדה המקומית (ת/11), החתום על ידו ועל ידי הנתבעת, בו צוין: "לבקשתך, הרינו לאשר בזה כי רוברט ביליה נכסים בע"מ, חתום כיזם על התוכנית שבנדון, מכוח הרשאה שניתנה לו על ידנו להגשת התכנית". הנתבע אישר כי מר ביליה חתום כיזם על התכנית, ולגבי אותה "הרשאה" שניתנה לו להגשת התכנית, הסביר שתוקפה של ההרשאה היה לפי מזכר ההבנות: "מסמך ההבנות אומר שהוא אמור להגיש התכנית... מכוח ההרשאה שניתנה לו להגשת התכנית " (עמ' 88 לתמליל, שורות 17-29). אני דוחה הסבר זה. הרשאה ביום 10.8.2016, 20 חודשים לאחר המועד לפי מזכר ההבנות, אינה לפי מזכר ההבנות אם תוקף מזכר ההבנות פג, אלא רק אם המועד לפי מזכר ההבנות מוארך.