12. בתיק התקיימה ישיבת הוכחות ביום 11.4.2021, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם וסיכומי תשובה.
טענות הצדדים בסיכומיהם
טענות התובעת
13. לטענת התובעת, התחייבות הנתבעים לפי מזכר ההבנות להעמיד את המגרש למכירה אינה למרבה במחיר ואינה בתנאים שיחפצו הנתבעים, אלא בתנאים מפורטים מאוד, שהוגדרו מראש ומהווים למעשה תנאים מפורטים של הסכם מכר. הוגדר וסוכם כי הנתבעים יציעו את המגרש למכירה והתמורה שתשולם להם תיגזר מהתמורה שיקבל הרוכש ממכירת דירות שייבנו על המגרש. כן נקבע שהנתבעים יהיו זכאים לשיעור של 48% מתמורה זו ונקבע מה המקדמה לה יהיו זכאים הנתבעים. בהמשך, בסעיף 11 למזכר, נקבעו בפירוט רב שאר תנאי העסקה (להלן: "הסכם התמורות"). תנאי הסכם התמורות נקבעו במזכר לאחר שסוכמו מראש בין הנתבעים לתובעת.
14. לטענת התובעת, סעיף 12 למזכר משלים את דרך ביצוע העסקה בין הנתבעים לתובעת והוגדרה בו התחייבות הנתבעים כ"זכות סירוב ראשונה", אך אין מדובר בזכות סירוב ראשונה כמובנו המקובל של מונח זה. סכום התמורה ותנאי העסקה הוסכמו ונקבעו מראש, כך שהנתבעים לא היו רשאים כלל לקבל הצעה כביכול מצד שלישי בתנאים עדיפים או אחרים. מכאן, שהמנגנון שנקבע במזכר ההבנות, שנקרא "זכות סירוב ראשונה", בשים לב להתחייבות הנתבעים להעמיד את המגרש למכירה, הוא לאמיתו של דבר מתן אופציה לתובעת המקנה לה זכות להתקשר עם הנתבעים בהסכם התמורות.
15. התובעת טענה שלפי מזכר ההבנות, בכפוף לאישור התכנית החדשה במועד שנקבע במזכר, נתונה לתובעת הזכות להתקשר עם הנתבעים בהסכם התמורות, כאשר המועד האחרון לאישור התכנית החדשה הוארך- בהסכמה בעל פה ובדרך של התנהגות- עד למועד בפועל. המזכר הנוסף האריך את המועד לאישור התכנית החדשה עד יום 6.12.2014, ובמועד זה טרם אושרה התכנית. התובעת המשיכה בקידום ההליכים לאישור התכנית החדשה גם לאחר שנת 2014 ועד למועד האישור בפועל, כשנתיים לאחר מכן (להלן: "התקופה הנוספת"). הנתבעים לא הודיעו בשום שלב כי ההסכם לשיטתם אינו תקף.
16. התובעת טענה שהוכיחה קיומו של דפוס התנהגות מתמשך של הנתבעים, הנתמך במסמכים בכתב בחתימתם, המראים באופן ברור שהנתבעים האריכו בהתנהגותם את המועד לאישור התכנית החדשה עד המועד בפועל. גם התנהגות הנתבעים לאחר אישור התכנית החדשה מעידה שכלל לא סברו שאין תוקף למזכר ההבנות אלא נהפוך הוא, הם פעלו להוצאתו אל הפועל. מטרת הנתבעים הייתה לבצע עסקה רק לאחר אישור התכנית החדשה ובפריזמה זאת יש לבחון את הזמן שנקצב בהסכם לאישור התכנית. לאור זאת, יש לקבוע כי התובעת הוכיחה שהוסכם בין הצדדים על הארכת המועד לאישור התכנית החדשה עד המועד בפועל.