33. בענייננו, סוגיית ההתיישנות מצטלבת כאמור עם דיני התאגידים ובכלל זה עם סוגיית דיני הרמת מסך. כבר נפסק בעבר כי מקום בו מדובר בתביעה של חברה, אזי בהתבסס על תורת האורגנים, מרוץ ההתיישנות ייפתח בעת שאורגן של החברה ידע או יכול היה לדעת את העובדות המקימות את עילת התביעה (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364 (1991); טל חבקין התיישנות 280 (מהדורה שניה, 2021)). בהקשר זה, בעניין מרכז הארגזים נבחנה השאלה מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעה נגד אורגן של החברה בטענה שעוול כלפי החברה, וזאת מכוח סעיף 374 לפקודת החברות הקובע כך:
התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי
--- סוף עמוד 17 ---
על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים. (ההדגשה הוספה).
בפסיקת בית משפט זה נקבע כי סעיף זה הוא סעיף הקובע פיצוי והשבה בלבד. הוא לא בא להוסיף על עילות התביעה העומדות לבעל התפקיד מכוח הדין הכללי, אלא להכשיר מסלול בירור מהיר ויעיל למיצוי עילות תביעה קיימות (ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 83-82, 105-104 (2006); רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס, עו"ד רו"ח, פסקה 6 [פורסם בנבו] (19.8.2008); ע"א 4845/04 קליין נ' עובדיה בלס, עו"ד רו"ח, פסקה 6 [פורסם בנבו] (14.12.2006) (להלן: קליין); וראו והשוו: סעיף 289 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 הדן באותו עניין). בעניין מרכז הארגזים נקבע כי ידיעת נושאי המשרה הנתבעים על העובדות המקימות את עילת התביעה נגדם, אינה יכולה להוות "ידיעה" אשר ממועד התגבשותה תחל תקופת ההתיישנות. במקרה מעין זה אין מקום לייחס לתאגיד את ידיעת נושאי המשרה הנתבעים. זאת על מנת למנוע מצב שבו "חוטא יצא נשכר" וליתן מענה מסוים ל"בעיית הנציג" בדיני החברות, היינו למצבים שבהם אין זהות אינטרסים בין החברה לבין מקבלי ההחלטות בה, וקיים חשש שמא החברה באמצעות אורגניה המוסמכים תימנע מלממש את זכות התביעה שהייתה מעוניינת לממש במצב דברים רגיל (שם, עמ' 212; ראו גם: עניין קליין, פסקאות 8-7 (14.12.2006); רע"א 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank, פסקה 14 [פורסם בנבו] (25.3.2021); רע"א 6737/20 הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח, פסקאות 8-2 לחוות דעתי [פורסם בנבו] (16.8.2021) (להלן: עניין הראל)). על כן, נקבע בעניין מרכז הארגזים כי תקופת ההתיישנות תחל להימנות מעת שאורגן אשר "ידו לא היתה במעל" ידע או היה עליו לדעת את העובדות המקימות את עילת התביעה. ככל שלא ניתן היה לגלות בשקידה ראויה את מעשיהם של נושאי המשרה המעוולים על ידי אורגן תמים, ייחשב מועד הפירוק כמועד המוקדם ביותר שממנו תחל להימנות תקופת ההתיישנות. וכך נאמר באותו עניין: