בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא - שיקולים עיסקיים המודרכים על-ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא - קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית [...]. התאגיד חב, אפוא, חובות הגינות ותום לב, בין היתר, לציבור הנושים החיצוניים עמו הוא בא במגע בפעילותו העיסקית." (שם, עמ' 593).
אם כן, בצד שיקולי היעילות והתועלת הכלכלית המכוונים את פעולתו של התאגיד, חלות עליו חובות הגינות ותום לב ביחסיו עם הקבוצות השונות עמן הוא בא במגע במסגרת פעילותו העסקית (עניין ברק, פסקה 39). השאלה עד כמה ובאיזו מידה נדרש ואף ניתן להביא בחשבון את האינטרסים של קבוצות נוספות, מעבר לאינטרס של בעלי המניות להביא להשאת רווחיהם, היא שאלה מורכבת שאין לגביה תשובה חד-משמעית (ראו בהקשר זה: זוהר גושן "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית" משפטים לב(ב) 381, 384-383 (2002);
--- סוף עמוד 25 ---
עמיר ליכט "תכליות החברה" משפט ועסקים א 173 (2004); עלי בוקשפן "על חברה וחברה ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי" משפט ועסקים א 229 (2004) (להלן: בוקשפן)). כך היו שפירשו את סעיף 11 באופן שבו ניתן לשקול את עניינם של הקהלים השונים הנמנים בו, רק כאשר הוא אינו מתנגש עם המטרה של השאת רווחי החברה (גרוס, עמ' 128; חביב סגל כרך ב, עמ' 71). ומנגד היו שמצאו בו הנחיה כי במקרים המתאימים ניתן ואף צריך להתחשב בשיקולים חברתיים רחבים יותר, אשר עשויים לגבור על השיקול של השאת רווחים (בוקשפן, עמ' 262). הסוגיה מתעוררת לא מעט סביב המתח שבין אינטרס בעלי המניות לבין גורמים פנים-תאגידיים כגון עובדים ונושים, אך היא עשויה להתעורר גם בהקשר חוץ-תאגידי, בהתייחס לציבור בכללותו (ראו גם: ידידיה שטרן "תכלית החברה העיסקית – פרשנות והשפעות מעשיות" משפטים לב 327 (2002)).
47. לא למותר לציין כי מורכבות זו איננה בגדר חידוש שהביא עמו נוסחו של סעיף 11 לחוק החברות. אמנם, בנוסחה של פקודת החברות שקדמה לחקיקת חוק החברות, ושהייתה בתוקף בעת הקמת החברה ובעריכת תקנונהּ, כלל לא הוגדרה תכלית החברה בצורה מפורשת. אולם, ניכר כי בפסיקה שקדמה לחקיקת חוק החברות ניתנה הדעת לטובתם של גורמים נוספים שצריכים לעמוד על הפרק. כך למשל הובהר עוד לפני חקיקת חוק החברות: "דומה שהמגמה המודרנית המתפתחת היא, כי על החברה ועל מנהליה הפועלים עבורה לקחת בחשבון לא רק את טובתם של בעלי המניות" (ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 695 (1983)). בית משפט זה חזר והדגיש, גם כן טרם חקיקת חוק החברות, כי טובתם של בעלי המניות איננה היחידה שצריכה להילקח בחשבון "אלא גם טובתם של עובדי החברה, צרכניה והציבור הרחב בכללותו" (ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818, 839 (1992)). לדברים אלה עשויה להיות רלוונטיות משמעותית ביותר לענייננו, שכן זהו הלך הרוח ששרר בתקופה שקדמה להיווצרות תקנה 94. ניתן גם לשער כי מדובר בעת שהאקלים התאגידי היה שונה מהיום ו"טובת הציבור" נמדדה באופן שונה מהאופן שבו היא נמדדת כיום.