4. הנה כי כן, המקרה הטיפוסי בו מועלית טענת "הרמת מסך" הוא כאשר נושה של חברה מבקש לתבוע את העומדים מאחורי החברה, קרי את בעלי מניותיה, בטענה שיש להטיל עליהם חיוב בו נושאת החברה. הוראת הדין המסדירה מצב דברים זה היא סעיף 6(א) לחוק החברות. על פי הוראת סעיף זה, ניתן לבצע "הרמת מסך" לטובת נושה של החברה נגד בעל מניות בה (להלן: הרמת מסך לטובת נושה), רק כאשר מוכח כי בעל המניות היה מודע לכך שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". להלן תובאנה שתי דוגמאות אופייניות למצבים אלו:
(א) פיצול פעילות עסקית אחת בין מספר חברות: ככלל, מכיר הדין הישראלי בשמירה על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, גם כאשר מדובר
--- סוף עמוד 30 ---
באשכול חברות אחד, הכולל בתוכו מספר חברות קשורות (ובמבנה הקלאסי – חברת "אם" וחברות "בנות"). בהתאם, מוקם "מסך ההתאגדות" בין החברות השונות באשכול, באופן שאינו מאפשר לנושיה של חברה אחת "לרדת" לנכסיה של חברה אחרת באשכול לצורך פירעון חובם. ואולם, ייתכנו מצבים בהם פיצולה של הפעילות העסקית למספר חברות שונות נעדרת כל הצדקה כלכלית לגיטימית, וכל מטרתה התחמקות מפירעון חובות לנושים והברחת נכסים. במצב זה, בו מנוצל "מסך ההתאגדות" אך על מנת ליצור חיץ בין נכסיהן של החברות השונות ולהרחיקם מהישג ידם של הנושים, קמה הצדקה להרים את מסך ההתאגדות בין החברות באשכול ולראותן כאישיות משפטית אחת (ראו: חביב-סגל, בעמ' 341-326). אחת הדוגמאות המוכרות המוזכרות בהקשר זה, הממחישה היטב מצבים מן הסוג שתואר לעיל, היא דוגמת המוניות (ראו חביב סגל, שם). דוגמה זו, אשר התעוררה במספר פרשות בארצות הברית, נוגעת לחברת מוניות אשר בעליה רשמו כל אחת מן המוניות שבבעלותם תחת חברת בת נפרדת אשר המונית מהווה את כל רכושה. זאת, במטרה להגביל את מסת הנכסים ממנה ניתן יהיה להיפרע במקרה של הטלת אחריות משפטית בגין תאונת דרכים. הואיל ובמקרה זה הרציונל הכלכלי היחיד העומד מאחורי הפיצול האמור הוא הרצון להגביל נושים פוטנציאליים מלהיפרע את חובותיהם באמצעות מקורות הכיסוי שמספקות המוניות האחרות, הרי שמדובר בשימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אשר מצדיק הרמת מסך (יוער כי בתי המשפט בארצות הברית הגיעו בפרשות אלו דווקא למסקנה ההפוכה, וזאת בשל תפיסה לפיה יש לכבד את רצון הבעלים לגדר את אחריותו כלפי הנושים) (וראו לעניין זה גם: פרוקצ'יה, בעמ' 53, 74-71 (הרואה בדוגמת המוניות מקרה פרטי של מימון דק); גרוס, בעמ' 260-252; רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712, 717-716 (2000). לביקורת ביחס לשימוש במנגנון של "הרמת מסך" באשכול חברות, ראו: עדו לחובסקי דיני חברות: חברה יחידה ואשכול חברות 91-65 (2014)).