(ב) חברה הממומנת ב"מימון דק": דוגמה נוספת שזכתה להתייחסות נרחבת בפסיקה ובספרות עניינה במצבים של "מימון דק" בהם "ההון העצמי שהושקע בחברה, או סך כל נכסי החברה, אינם מספיקים לכסות את התחייבויותיה בשים לב לחיובים העלולים לצמוח בדרך העסקים הרגילה מניהולו של העסק. מימון דק יתרחש כאשר אין לחברה נכסים מספיקים לכיסוי הפסדים הצפויים מסיכונים עיסקיים שהיא מעורבת בהם, או כאשר נכסיה של החברה בנויים במידה רבה
--- סוף עמוד 31 ---
מהלוואות בעלי מניות, אשר יחסם לחברה בכובעם כמלווים הוא כיחס הנושים החיצוניים לתאגיד" (עניין אפרוחי הצפון, בעמ' 599, פסקה 30 לחוות דעתה של השופטת אילה פרוקצ'יה. כן ראו: אוריאל פרוקצ'יה "'מימון דק', הרמת המסך והגבלת האחריות בדיני חברות" עיוני משפט ו 526, 527 (1979) (להלן: פרוקצ'יה, מימון דק); ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד אבוקרט – מפרק, פסקה 39 [פורסם בנבו] (18.11.2010) (להלן: עניין ברק)). מצבים אלו מתאפיינים בהיעדרה של "כרית ביטחון" מספקת להבטחת פירעון חובם של הנושים החיצוניים של החברה, באופן שמביא, הלכה למעשה, להחצנת הסיכונים שנטלו על עצמם החברה ובעלי מניותיה בקשר עם הפעילות העסקית של החברה, והטלתם באופן בלעדי על כתפי הנושים החיצוניים. מצבים מסוג זה נתפסים כחוסר הגינות עסקית וניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת והאחריות המוגבלת של החברה, ועשויים להצדיק את הרמת "מסך ההתאגדות" בין בעלי המניות לחברה (ראו: עניין אפרוחי הצפון, בעמ' 602-600, 615-610; עניין ברק, בפסקה 40. יוער כי במצבים של "מימון דק" הכירה הפסיקה גם באפשרות של "הדחיית חוב" בעל המניות (המוסדרת בסעיף 6(ג) לחוק החברות), המהווה אמצעי מתון יותר מ"הרמת מסך". ראו: עניין אפרוחי הצפון, בעמ' 613-612. לסקירה רחבה על אודות הסוגיה של "מימון דק" בהקשרים של "הרמת מסך" ו"הדחיית חוב", ראו: פרוקצ'יה, מימון דק; פרוקצ'יה, בעמ' 75-52; חביב-סגל, בעמ' 306-301; גרוס, 250-247).
5. אם כן, בנסיבות בהן מוכח שימוש לרעה ב"מסך ההתאגדות", רשאי הנושה לבקש הרמת מסך נגד בעלי המניות שהיו מודעים לשימוש זה, תוך חיובם בחיובי החברה כלפיו. ודוק, ככל שיקבע כי קיימת הצדקה בנסיבות העניין לביצוע "הרמת מסך" לטובת נושה, הרי שאין בכך כדי ליצור חבות חדשה לזכות הנושה, אלא להביא לכך שהחבות הקיימת של החברה כלפי הנושה תוטל גם על בעל המניות כלפיו מבוצעת "הרמת המסך" (וזאת בנוסף להיותה מוטלת על החברה).