נפנה אפוא ליישום.
עילת המצאה לפי תקנה 500(10)
16. תקנה 500(10) מאפשרת המצאה אם "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
17. המשיבות הן "האדם שמחוץ לתחום המדינה".
18. המשיבות הן "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" לדיון בתובענה שעניינה קרטל מחירים לו היו שותפות, שכן כל צד להסדר כובל הוא בעל דין דרוש ונכון בתביעה שהוגשה בקשר לאותו הסדר כובל. כך נפסק בהחלטות בעניינה משיבה 2, שמעמדה זהה לזה של המשיבות, ובהחלטות בעניין זילברברג, בפסקה 28, ובעניין הצלחה, מפסקה 14. בתמצית נאמר, כי לשם בחינת השאלה אם המשיבות הן בעל דין דרוש או נכון יש לשאול אם היו נכללות כנתבעות בכתב תביעה
--- סוף עמוד 5 ---
אחד אם מקום מושבן היה בישראל. התשובה חיובית, שכן הטענה בתובענה היא שכל המשיבות התקשרו בקרטל אחד שהשפיע על מחירי המסכים בישראל, ואם היו יושבות בישראל היה מקום לכרוך אותן יחד כנתבעות, בכתב תביעה אחד, לשם הכרעה עובדתית ומשפטית משותפת (ראו גם רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' בלינדר (19/7/2009) שהוזכר בהחלטות הנזכרות לעיל). מכאן שהמשיבות הן בעל דין דרוש ונכון בתביעה (בהמשך נדון בנפרד בטענת משיבה 6, טושיבה, כי לא הייתה צד לקרטל ואינה צד דרוש או נכון להליך).
19. התובענה "הוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". מלכתחילה נטען כי אותו אדם אחר הוא LG שהתובענה הומצאה לה מכוח הסדר דיוני שאושר על ידי בית המשפט וקבע כי המצאה בתנאים המוסכמים תהווה המצאה כדין בישראל. הואיל והמשיבות הגישו את הבקשות לביטול היתר המצאה טרם ההכרעה בעניין משיבה 2 הן תוקפות את ההסדר הדיוני והמצאה ל-LG, אך בינתיים השתנה המצב המשפטי ונפסק כי התובענה הומצאה כדין למשיבה 2. מכאן שגם אם כל טענות המשיבות לגבי LG יתקבלו (והן נדחות), ממילא ניתן להמציא להן מכוח ההמצאה כדין למשיבה 2, דבר שמייתר את מרבית הטענות. הצדדים לא טענו בנושא, אך ספק אם שינוי זהות האדם לו הומצאה התובענה כדין מחייב המצאה מחדש, ונראה כי ניתן היה להסתמך, בנסיבות העניין, על ההמצאה המקורית.
20. המשיבות תוקפות כאמור את תוקפו של ההסדר הדיוני בין המבקשים ל-LG. מרבית טענותיהן כבר הועלו על ידי משיבה 2 ונדחו על ידי כל הערכאות, ובית המשפט העליון קבע כי: "מרגע שכתבי הטענות הומצאו לבאי-כוחה [של LG] בישראל, ניתן לראות בה כ'בעל דין' שהתובענה הומצאה לו כדין ובתחום המדינה". החלטות אלו חלוטות, ואף שהמשיבות לא היו צד לדיונים הכללים העקרוניים שנקבעו בהן ותוצאתן האופרטיבית חלה גם עליהן. אין אפוא צורך לדון מחדש בטענות זהות שכבר נדונו והוכרעו, ונקבע כי ההסדר חוקי, כי לא ניתן לראות בו "חוזה לרעת צד שלישי", וכי הוא מהווה המצאה כדין בישראל כהגדרתה בתקנה 500(10), ומכוחה ניתן להמציא לבעלי דין נדרשים ונכונים אחרים.