ואולם כלל שיקול הדעת העסקי לא יופעל מקום שבו מתברר כי נפלו כשלים בפעולת הוועדה הבלתי תלויה, העולים כדי הפרת חובת האמון של חבריה ומעידים על כך שחרף שמה, לא היתה הוועדה "בלתי תלויה"; כך שבפועל פעלה הוועדה לקידום עניינו של בעל השליטה ולא של בעלי מניות המיעוט. במקרים כאלה אין מקום לתת משקל להמלצות הוועדה, ועל בית משפט להתעלם מקיומה ולבחון את העסקה בהתאם לכלל ההגינות המלאה – שלפיו בית המשפט נדרש לבחון לא רק את תהליך העבודה של הוועדה הבלתי תלויה, אלא גם את תנאי העסקה והוגנות המחיר. בית המשפט הוסיף ונתן דעתו למקרי הביניים – כאשר הליקויים בעבודת הוועדה הבלתי תלויה אינם חסרי משמעות, אך אינם נוגעים לאי-התלות שלה אלא מתמצים באפקטיביות פעולתה והיקף המידע שהיה בפניה. במצבים אלה, כך נקבע, העסקה תיבחן כעסקה בניגוד עניינים אך תחת סטנדרט הביניים של כלל הבחינה המוגברת:
"כאשר בית-המשפט סבור שהוועדה הבלתי תלויה קיימה הליך בעל משמעות וכי חבריה לא הפרו את חובת האמון שלהם, אולם בה בעת כי ההליך אינו חף מפגמים – על בית-המשפט להחיל על תנאי העסקה שהוועדה גיבשה ביקורת שיפוטית בסטנדרט ביניים. הסטנדרט הזה ישתנה בהתאם לקביעת בית-המשפט ביחס להליך שהוועדה קיימה. ככל שההליך היה נאות יותר – כך יורחב טווח הסבירות של המחיר ההוגן; וככל שנמצאו פגמים בעבודת הוועדה, יצומצם טווח סבירות המחיר ההוגן" (בפסקה 67 לפסק הדין).
בעניין זה הובהר בפסק הדין, כי במסגרת כלל הבחינה המוגברת אין די בכך שמוכח כי ניתן היה לקבל בגדר העסקה שווי גבוה יותר עבור מניות המיעוט; אלא יש להוסיף ולהראות כי המחיר שנקבע אינו סביר, קרי: כי הוא חורג ממתחם הסבירות של השווי ההוגן של המניות.
7. בשלב הבא נפנה בית המשפט המחוזי ליישם את קביעותיו העקרוניות בנסיבותיה של עסקת המיזוג שעל הפרק. ראשית נקבע, כי יש לתת משקל לכך שכ-90% מבעלי המניות שלא סווגו כבעלי עניין אישי, ראו לנכון לאשר את עסקת המיזוג באסיפת בעלי המניות; ובהינתן האמור הטיל בית המשפט על המערערת את הנטל להוכיח כי חרף האישור שניתן על ידי בעלי המניות, המחיר שנקבע לא היה הוגן.
שנית, בית המשפט המחוזי נדרש לשורה ארוכה של טענות שהשמיעה המערערת ביחס לפגמים שנפלו לגישתה בעבודתה של הוועדה המיוחדת בקשר עם עסקת המיזוג. בית המשפט ניתח ביסודיות כל אחד מהפגמים הנטענים, תוך שנדרש לעדויות ולראיות שהובאו לפניו, דחה חלק מן הטענות וקיבל אחרות. בסופו של דבר נקבע כי בעבודת הוועדה נפלו מספר פגמים משמעותיים – ובכלל זה "הוועדה שינתה טיוטות של הפרוטוקולים שלה, בחלק מהמקרים ללא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת; היא לא תיעדה חלק מהפגישות, ובהן הפגישה בין היועצים המקצועיים של הצדדים; היא קיימה פגישה עם עו"ד הייק, בא-כוחה של נסטלה; והיא לא בחנה בצורה ביקורתית את השינוי בפרמיית הסיכון הספציפית של אסם שבוצע על-ידי מעריך השווי, ולא הציעה הסבר לשינוי זה"(בפסקה 270 לפסק הדין). בשים לב למשמעות המצטברת של הפגמים שנתגלו, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי "לא ניתן לתת אמון מלא בהליך ובהתאם בתוצרי עבודת הוועדה ולהחיל את כלל שיקול הדעת העסקי. נדרשת לכן בחינה של המחיר לגופו, ושל השאלה האם מדובר במחיר הוגן אם לאו". לצד זאת הדגיש בית המשפט, כי הוועדה המיוחדת ביצעה עבודה יסודית ומעמיקה במטרה להשיא את השווי שבעלי-מניות המיעוט יקבלו במסגרת עסקת המיזוג, וכי יש לתת לכך משקל במסגרת בדיקת הוגנות המחיר.