על רקע הדברים הללו, נקבע כי יש לבחון את הוגנות המחיר ששולם לבעלי המניות במסגרת עסקת המיזוג מנקודת מבט של סבירות – להבדיל מנקודת מבט של המחיר הגבוה ביותר שניתן היה לקבל בתנאי משא ומתן אופטימליים.
8. ואמנם בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס בפסק הדין לשאלת הוגנות התמורה ששולמה לבעלי המניות בעסקת המיזוג. בעניין זה הובהר כי בחינה מהותית זאת מתאפשרת בנסיבות המקרה כבר בשלב הדיון בבקשת האישור, משהבקשה "נדונה לעומקה לאחר הליך גילוי מסמכים מקיף מאד, לאחר שהוגשו עדויות הצדדים ובהן חוות דעת מומחים, ולאחר חקירות מלאות של העדים ושל המומחים – שהתייחסו בין היתר לסוגיית תנאי העסקה והוגנות התמורה" (בפסקה 272 לפסק הדין). ועוד הובהר, כי המחיר ההוגן של המניות לא צריך לכלול מעבר לשווי החברה בעת הרלוונטית גם את השווי שבעל השליטה מקווה להפיק כתוצאה מהמיזוג. לשון אחר, נקבע כי בעל מניות זכאי לפיצוי אך ורק בגין מה שנלקח ממנו – "חלקו בחברה כעסק חי, על רווחיה הצפויים וללא רווחי הסינרגיה שהרוכש מקווה לקבל כתוצאה מהרכישה" (בפסקה 274 לפסק הדין).
בית המשפט המחוזי נתן דעתו באופן יסודי ומלומד לטענות המערערת בנוגע לפגמים בהערכת השווי של אסם שביצעה טריגר פורסייט ושימשה את הוועדה המיוחדת – ומצא כי יש לדחות את כולן. בית המשפט המחוזי ניתח את חוות הדעת ואת עדויות המומחים מטעם הצדדים, וכן נתן דעתו ל"אינדיקציות שוק" נוספות שמצא כי מעידות אף הן על הוגנות התמורה – ובפרט לעובדה כי 75% מהמשקיעים המוסדיים, הנחשבים לגופים מתוחכמים, הצביעו בעד אישור העסקה; ולהסכמתן של משפחות המייסדים לעסקה, שהחזיקו בכשני שלישים ממניות הציבור כך שהיה להם אינטרס אישי משמעותי בגובה המחיר שייקבע. לאחר הדברים הללו, נקבע כי המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה ולו לכאורה, כי המחיר ששולם לבעלי מניות המיעוט במסגרת עסקת המיזוג חורג ממתחם הסבירות ואינו מחיר הוגן. לנוכח האמור הורה בית המשפט המחוזי על דחיית בקשת האישור, ואולם נמנע מלעשות צו להוצאות – מאחר שהדיון בהליך עורר שאלות תקדימיות ובעלות משמעות לעסקאות מיזוג עתידיות.
טענות הצדדים
9. כפי שכבר הוברר לעיל, לא ראינו מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו המקיף של בית המשפט המחוזי, ואף המערערת אינה עומדת עוד על הערעור. על כן, יובאו להלן טענות הצדדים רק ככל שהן רלוונטיות לסוגיות המשפטיות שמצאנו להאיר בזרקור.