עם זאת כאשר מדובר בעסקת בעלי עניין, קבלת החלטה במצב של ניגוד עניינים סותרת כשלעצמה את חזקת התקינות – שאז לפי הדין האמריקאי נהוג להחיל סטנדרט ביקורת שיפוטית מחמיר, הידוע בכינויו "מבחן ההגינות המלאה" (entire fairness). לפי מבחן זה, הנטל מוטל לפתחם של נושאי המשרה בחברה, להוכיח את הגינותה המלאה של עסקת בעלי העניין – הן בהיבט ההליכי והאופן שבו היא אושרה (הגינות פרוצדורלית), הן בהיבט הכלכלי והעסקי ומבחינת תנאי העסקה (הגינות מהותית).
ואולם יש לבאר, כי מבחן ההגינות המלאה נולד בפסיקה בדלאוור על רקע היעדר מנגנון לאישור מראש של עסקאות בעלי עניין כדוגמת המנגנון הקבוע בחוק החברות – ומכאן ההחמרה שבצידו של הכלל שהוחל שם. נוסף על כך, וכפי שצוין גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשנים האחרונות חל ריכוך משמעותי בדין האמריקאי בכל הנוגע לסטנדרט הביקורת השיפוטית על עסקאות מסוג going private כדוגמת עסקת המיזוג שבה עסקינן, שבמסגרתן נרכשות מניות המיעוט לצורך הפיכת החברה מציבורית לפרטית. בפסק הדין שניתן בעניין Kahn v. M&F Worldwide Corp., 88 A.3d 635 (Del. 2014) (להלן: עניין MFW), הוכרה האפשרות להחיל ביחס לעסקאות מסוג זה את הסטנדרט המקל של שיקול הדעת העסקי (חלף הסטנדרט המחמיר של הגינות מלאה) – וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא שהעסקה הותנתה באישור מאת ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שמונתה על ידי הדירקטוריון; והתנאי השני הוא שהעסקה אושרה מראש על ידי רוב מקרב בעלי מניות המיעוט ועל יסוד מידע מלא. על פי פסק הדין בעניין MFW, תנאים מצטברים אלה מקנים לבעלי מניות המיעוט עמדת כוח ביחס לבעל השליטה, והעסקה מתקרבת במהותה לעסקה עם צד שלישי לא קשור, ומכאן שניתן בכל זאת להעמידה לבחינה לפי כלל שיקול הדעת העסקי (ראו התייחסות לעניין MFW גם בעניין אלוביץ, פסקה 79; וב-ת"צ (מחוזי ת"א) 47490-09-13 תועלת לציבור נ' כלל תעשיות בע"מ, פסקה 29 (6.8.2015); אסף חמדני ושרון חנס "הגינות מלאה! עיון נוסף בביקורת השיפוטית על עסקאות בניגוד עניינים" משפטים מז 761, 805-804 (תשע"ח), להלן: חמדני וחנס; מיכל אגמון גונן "הטוב (בעלי מניות המיעוט)?! הרע (בעלי מניות השליטה)?! ובית המשפט – התערבות בתי המשפט בעסקאות בעלי עניין שעברו את הליכי האישור בחברה" ספר גרוס 47, 53-52 (אהרן ברק, יצחק זמיר ודוד ליבאי עורכים 2015)).
13. ובחזרה לדין הישראלי. נראה כי הגישה הרווחת בפסיקה ובספרות הישראלית היא שככלל על בית משפט להימנע מלבחון לגופן עסקאות בעלי עניין שאושרו בהתאם למנגנון הקבוע בחוק החברות. הנחת המוצא ביחס לעסקאות כאלה היא שהאישור המשולש מנטרל את הפוטנציאל המזיק של ניגוד העניינים שבו נתון בעל השליטה, בפרט לנוכח הדרישה כי העסקה תאושר על ידי רוב בעלי מניות המיעוט באסיפה הכללית. זו היתה עמדתו של השופט י' עמית בעניין אלוביץ, הגם שהובעה שם למעלה מן הצורך (ראו פסקה 85); ועמדה זו אומצה בעניין חפציבה, תוך שהובהר כי חזקת התקינות הנתונה לעסקת בעלי עניין שאושרה על פי המנגנון שבחוק ניתנת לסתירה: