23. לא פעם מגיעות להכרעת בתי המשפט בעיות חברתיות וכלכליות, שהן התוצר הטבעי של חיים בחברה מודרנית, דינמית ומתפתחת. לא אחת מתבררים סכסוכים בבתי משפט שהפתרון להם טרם הוסדר בחקיקה או בתקנות, מפני שהליך החקיקה או האסדרה הוא הליך הכרוך בהשקעת משאבים וגם מצריך זמן. אלא שבענייננו מאז הוגשה התובענה דנא לבית המשפט חלפו למעלה מארבע שנים ועדיין לא הוסדרו השאלות המהותיות והעקרוניות שבלב ההליך דנא על ידי מי מבעלי הסמכות לעשות כן. בנסיבות אלו, וחרף כל נסיונותי ל'קבל סיוע' מרגולטור או מהיועץ המשפטי נראה כי אין מנוס אלא לנסות ולתרום למילוי החלל ולספק תשובה משפטית לשאלות העולות בתובענה דנא.
24. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לדעתי, אין זה סביר לאפשר לבנק חופש פעולה בלתי מוגבל, גם אם מדובר בחסות חוק איסור הלבנת הון, ולאפשר לו שיקול דעת כה רחב עד כי יוכל לסרב לתת שירות בנקאי רק בגלל חשש כללי שמא תחת אצטלה של בקשת השירות הבנקאי עומדת לכאורה פעילות אסורה לפי דיני איסור הלבנת הון. ואומר כי דברים אלה הם לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים והמורכבות הקיימת בתחום אסדרת שירותי הפינטק בישראל. לעמדתי, את הסבירות של סירוב הבנק להיעתר לבקשה למתן שירות בנקאי יש לבחון ולאזן בין האינטרסים של הבנק, האינטרס לשמור על חופש התחרות והעיסוק מצד חברות הפינטק, ולתת את הדעת להוראות המחוקק בדבר איסור הלבנת הון ועוד. ואת העקרונות הרוחביים הללו צריך לתרגם לאמות מידה פרקטיות כך שמבחן האיזון הכללי לא יהיה סיסמא אלא יתמלא בתוכן. אמות מידה רלוונטיות הן למשל, עוצמת החשש מפני הפרת הוראות איסור הלבנת הון, התשתית הראייתית הקונקרטית עליה מבוססת החלטת הבנק, רמת הפגיעה הצפויה למסורב בעקבות סירוב הבנק לאפשר לו שירות בנקאי, וכן עמדת הרגולטור הרלוונטי אשר לנסיבות הסירוב.
שקלתי את כל אלה בנסיבות ענייננו והתרשמתי שבעת הנוכחית, ובהתאם לתשתית הראייתית שהציג הבנק (תשתית נסיבתית לגמרי הנשענת על השערות שונות והסתברויות), כשמנגד קלירשיפט פועלת מכוח רישיון שניתן לה על ידי הרשות הרלוונטית והיא כפופה בעצמה לחובות על פי חוק איסור הלבנת הון, הרי שהתנאים שהציב בנק לאומי בפני קלירשיפט הם בלתי סבירים, כפי שיפורט להלן.
25. במסגרת ההחלטה דנא אתייחס תחילה לחובות הבנק מכוח חוק איסור הלבנת הון ובחובות הבנק ללקוחותיו, למבנה המוסדי של אסדרת המלחמה בהלבנת ההון. ובהמשך אתייחס לקשיים העולים מההסדר המוסדי כפי שמשתקפים בביקורת ביחס לרגולציה בכלל ולאור קשיים מתחום דיני התחרות נוכח מתן חופש פעולה נרחב לבנקים "לפקח" על חברות הפינטק המתחרות בהם. ועוד אתייחס לסטנדרט המשפטי, כפי שנדון בפסיקה ובשאלה מתי יחשב סירוב בנק לתת שירות כ"סביר" ויישומו בענייננו הפרטני.