20. בחלוף כחודשיים, ויומיים לפני מועד הדיון בהסדר הפשרה ובהתנגדויות לו, ביום 16.9.2019 הגיש עו"ד חלפון הודעת התנגדות נוספת – הפעם בשם 17 אנשים הטוענים כי הם נמנים עם חברי הקבוצה המיוצגת. לטענתם, הסדר הפשרה אינו סביר וצודק, וזאת בשל סכום הפיצוי הנמוך, ובשים לב לקביעות בית המשפט בהחלטת האישור בדבר סיכויי ההליך. לחלופין, התבקש כי אם תידחה התנגדותם יוחרגו הם מהסדר הפשרה (להלן: התנגדות חלפון השנייה).
שלב IV – פסק דינו של בית המשפט קמא
21. לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים והמתנגדים, ניתן ביום 13.1.2020 פסק דינו של בית המשפט קמא, המאשר את הסדר הפשרה ודוחה את ההתנגדויות שהוגשו. יוער כי פסק דין זה ניתן במסגרת הדיון בבקשה לדיון נוסף, ולפיכך, בשונה מהמקובל ביחס לפסקי דין המאשרים הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הוא נחתם על ידי הרכב תלתא של המחלקה הכלכלית בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
--- סוף עמוד 15 ---
22. בית המשפט קמא מצא כי הסדר הפשרה משקף פשרה ראויה, הוגנת וסבירה בהתחשב בשלב בו מצוי ההליך ובהערכת סיכוני התביעה אל מול סיכוייה. בנמקו קביעה זו, עמד בית המשפט קמא על כך שאילו ההליך היה מתנהל עד תום היה על התובענה הייצוגית לעמוד בפני שתי משוכות משמעותיות: ראשית, בית המשפט קמא מצא כי טענת הנתבעים בבקשה לדיון חוזר, לפיה עמדת הרשות לא נשקלה במסגרת החלטת האישור – איננה חסרת סיכוי, באשר בחינה מעמיקה של עמדה זו עשויה הייתה להוביל לשינוי הקביעות הלכאוריות בקשר לסיכויי התביעה שנקבעו בהחלטת האישור, ובפרט בכל הקשור להוכחת הטענה כי הופרו חובות הדיווח על פי דין. כפועל יוצא, הדבר אף עלול להוביל להקטנת סכום הפיצוי לו זכאים חברי הקבוצה עד כדי אי פיצוי כלל. שנית, סוגיית הוכחת הנזק לא מוצתה, שכן בהחלטת האישור נקבע כי הוכח קיומו של נזק באופן לכאורי בלבד, כאשר שאלה זו נותרה להמשך בירור ודיון בהליך העיקרי – בירור שלא הבשיל בסופו של דבר מעת שגובש הסדר הפשרה. בתוך כך ציין בית המשפט קמא את המורכבות בהוכחת הנזק ושיעורו בתביעות העוסקות בתחום ניירות ערך בכלל, ובמקרה בו עסקינן בפרט; הקושי בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק; האפשרות כי גם בהינתן דיווח תקין חלק ניכר מהמשקיעים היו פועלים כפי שפעלו (דהיינו מממשים את האופציות); הצורך בהגשת חווֹת דעת כלכליות לוּ היה ההליך מנוהל עד תומו (כך שהסדר הפשרה הביא לחיסכון בזמן ומשאבים רבים); והסיכון כי שיעור הפיצוי שהיה נפסק לטובת חברי הקבוצה, לאחר ניהול ההליך במלואו, עשוי היה להיות נמוך באופן משמעותי מסכום הפיצוי על פי הסדר הפשרה.