--- סוף עמוד 18 ---
חלפון, אשר רבות מהן היו בלתי ראויות. לאור כך נקבע כי עורכי הדין חלפון יהיו זכאים לסכום כולל של 300,000 ש"ח הן בעבור גמול כתובע המייצג והן בעבור שכר טרחה בשל תרומתם להליך כבאי כוח מייצגים, ועוה"ד גרשט ונאור יהיו זכאים ליתרת הסכום בסך 825,000 ש"ח. כן נדחתה הבקשה לקזז מהסכום שנפסק לטובת עו"ד חלפון את הסכומים שהלה חייב לנתבעים ולעוה"ד גרשט ונאור בגין הליכים אחרים. ואולם, בגין ההתנגדויות שנדחו, חייב בית המשפט קמא את עו"ד חלפון לשלם לנתבעים ולעוה"ד גרשט ונאור הוצאות בסכום כולל של 25,000 ש"ח שיחולק ביניהם באופן שווה.
על פסק דין זה הגישו עורכי הדין חלפון את הערעור שלפנינו.
26. לשלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת הערעור דנן הבהיר בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 20.4.2020 כי ביצועו של פסק הדין והסדר הפשרה שאושר במסגרתו מעוכב עד להכרעה בערעור. זאת, משום שטרם הגיע "המועד הקובע" כהגדרתו בהסדר הפשרה – הוא המועד שבו פסק הדין הופך לחלוט – שרק לאחריו ייצא הסדר הפשרה מהכוח אל הפועל.
טענות המערערים (עורכי הדין חלפון)
27. הערעור שלפנינו הוגש על ידי עורכי הדין חלפון. ומכלל ההן ילמד גם הלאו: יתר המתנגדים להסדר הפשרה לא הגישו ערעור על דחיית התנגדויותיהם. טענותיהם של המערערים נוגעות לשלושה אדנים:
האדן הראשון, בו מתמקד עיקר הערעור, עוסק בהוראה שניתנה במסגרת החלטת האישור (ואשר בקשת רשות ערעור עליה נדחתה בהחלטה ברע"א 9169/16), בה נקבע כי הגם שעו"ד חלפון ישמש כתובע המייצג, המערערים (קרי, עורכי הדין חלפון) לא ישמשו כבאי כוח מייצגים בהמשך ההליך. כזכור, בהמשך להחלטה זו מונו, לאחר הליך מתאים, עוה"ד גרשט ונאור לשמש כבאי הכוח המייצגים. המערערים טוענים כי פעולת עו"ד חלפון תחת שני הכובעים, הן כתובע מייצג והן כבא כוח מייצג, כבר נבחנה במסגרת הדיון המקדמי בהליך, לאחר שהנתבעים התנגדו לכך, כאשר עו"ד חלפון, אשר סבר כי אין כל ניגוד עניינים, אף הגדיל לעשות והזמין לדיון המקדמי תובע פוטנציאלי על מנת שיחליף אותו כתובע מייצג, ככל שהדבר יידרש. ואולם, בית
--- סוף עמוד 19 ---
המשפט קמא, כך על פי הנטען, לא ראה בכך צורך, והתיר את המשך פועלו של עו"ד חלפון תחת שני הכובעים. לפיכך, גורסים המערערים כי לאור החלטה זו הוכשרה פעולתו של עו"ד חלפון בשני הכובעים האמורים, ועל כן לא היה מקום לשוב ולדון בסוגיה זו משחל עליה השתק פלוגתא. כך במיוחד, לנוכח הצלחתו של עו"ד חלפון להביא לאישור התובענה כייצוגית, באופן שמלמד, לשיטתו, כי הוא יכול לשאת בשני התפקידים. כן נטען כי אפילו סבר בית המשפט קמא בשלב מאוחר יותר כי עולה חשש לניגוד עניינים, הרי שהיה צריך לתת לעו"ד חלפון את הזכות לבחור על איזה תפקיד לוותר, ולאפשר לו למנות תובע מייצג תחתיו, ולא לשלול ממנו את תפקידו כבא כוח מייצג, לאחר שהשקיע בכך משאבים רבים. זאת, ביתר שאת מקום שבו החלפת עו"ד חלפון כבא כוח מייצג הביאה גם להחלפתה של המערערת. עוד מלינים המערערים על כך שבית המשפט קמא נסמך בנימוקיו על אמירות שנכתבו בהחלטה אשר ניתנה בשלב מוקדם של ההליך (היא ההחלטה ברע"א 4253/14, שניתנה על ידי הנשיא גרוניס) – אמירות שלשיטתם מקורן בהטעיית בית המשפט, וממילא התבררו כשגויות לאחר שבקשת האישור אושרה על כל רכיביה. זאת ועוד, לטענת המערערים, החלפתם מנוגדת לחוק תובענות ייצוגיות ולתקנות הרלוונטיות שהותקנו מכוחו, הקובעים כי התערבות בית המשפט בייצוג הקבוצה תיעשה רק במקרים חריגים, בהם בא הכוח המייצג נכשל בתפקידו, וקיים חשש שהייצוג יגרום נזק לחברי הקבוצה – מצב שאינו מתקיים בענייננו, כך על פי המערערים, במיוחד נוכח אישור ניהול התובענה כייצוגית. לא זו אף זו, אפילו היה מדובר במקרה חריג כאמור, דרך המלך, לטענתם, הייתה לצרף בא כוח מייצג נוסף, חלף החלפתו של בא הכוח הקיים. עוד עמדו המערערים על הנזק שנגרם, לשיטתם, על ידי עוה"ד גרשט ונאור, עקב התרשלותם בתפקידם, וגורסים כי ההחלטה המורה על החלפתם היא שהובילה להסדר פשרה שאיננו ראוי. התרשלותם באה לידי ביטוי, לטענת המערערים, הן באי עמידתם על כך שהתובענה תכלול את כל ארבע הקבוצות (דבר שהוביל לניהול ההליכים המקבילים עבור אותן קבוצות), והן כשהסכימו להתפשר על 10% מהנזק שנטען כי נגרם לחברי הקבוצה היחידה שנותרה בהסדר הפשרה. לבסוף, מלינים המערערים על כך שעד היום לא קיבלו זכות ערעור כדין, אשר תאפשר להם להציג את מלוא השגותיהם בעניין החלפתם.