--- סוף עמוד 23 ---
הרב שעמד לרשותם מאז ניתנה החלטת האישור, וממילא בשלב הזה הקבוצות האחרות מיוצגות במסגרת ההליכים המקבילים.
34. שלישית, ובכל הנוגע לאופן חלוקת שכר הטרחה, הנתבעים סבורים כי אין למערערים להלין אלא על עצמם משום שהתנהלותם בהליך היא שהביאה לתוצאה זו. מכל מקום, נטען כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות בית המשפט קמא הנוגעות לפסיקת גמול ושכר הטרחה.
טענות המשיבים 4 (עוה"ד גרשט ונאור)
35. עוה"ד גרשט ונאור סבורים אף הם כי דין הערעור להידחות בהיעדר כל שגגה בפסק דינו של בית המשפט קמא. בדומה לנתבעים, גם עוה"ד גרשט ונאור גורסים כי כל מטרתו של הערעור דנן היא להביא לביטולה של ההחלטה המורה על החלפתם של המערערים כבאי כוח מייצגים. ואולם, לטענתם, אין כל עילה לשנות מהחלטה זו, שכן התנהלות עו"ד חלפון בניהול ההליך – החל מהגשת בקשת האישור למחרת הדיווח השני, מבלי שזו נתמכת בתשתית ראייתית מינימאלית; המשך בהגשת שלוש בקשות לתיקון בקשת האישור בסמוך להגשתה; וכלה בשימוש בלשון מבישה ומשתלחת בכתבי טענותיו – היא זו שהובילה להחלפתו מתפקיד בא הכוח המייצג. יתר על כן, לשיטת עוה"ד גרשט ונאור, אלמלא הגישה הרכה בה נקט בית המשפט קמא כלפי עו"ד חלפון, בקשת האישור לא הייתה מאושרת נוכח מחדליו הרבים של האחרון. זאת ועוד, עוה"ד גרשט ונאור סבורים כי התנהלותו של עו"ד חלפון לאחר החלטת האישור, ובפרט הגשת הליכים מרובים שנועדו להשיבו לייצוג הקבוצה, מלמדת כי לא טובת הקבוצה עומדת לנגד עיניו, ולולא היה פועל כן, ההליך היה מגיע לסיומו עוד קודם לכן, וחברי הקבוצה היו מקבלים את הפיצוי המגיע להם זה מכבר. באופן דומה, טוענים עוה"ד גרשט ונאור, כי עצם הגשת הערעור דנן מצביעה על כך שהמערערים, ועו"ד חלפון בפרט, מצויים בניגוד עניינים "קיצוני וחמור" ופועלים לטובתם האישית בלבד.
36. עוד טוענים עוה"ד גרשט ונאור כי הסדר הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר. בטיעוניהם הם חוזרים על נימוקיו של בית המשפט קמא בפסק דינו, ובכלל זה כי חרף הזמן הרב שעמד לרשות המערערים, טענתם המרכזית לגופו של עניין, לפיה סכום הפיצוי עליו הוסכם הוא נמוך, לא נתמכה בחוות דעת מומחה או כל מידע מהימן אחר
--- סוף עמוד 24 ---
המבסס את היקף הנזק לו נטען; כי החלטת האישור הגדירה באופן ברור את הקבוצה הרלוונטית לבקשת האישור, ובקשותיהם השונות של המערערים לצרף קבוצות נוספות להליך נדחו זה מכבר (עוד בטרם מונו עוה"ד גרשט ונאור), כך שהיקף ההליך והקבוצות הנכללות בגדרו הם תוצר ישיר של התנהלות המערערים כבאי כוח מייצגים; כי ממילא עניינן של הקבוצות שאותן מבקשים המערערים לצרף לא נזנח, משום שהללו מיוצגות במסגרת ההליכים המקבילים, כאשר אין בהסדר הפשרה כדי להקים מעשה בית דין כלפיהן; וכי בנסיבות העניין לא היה כל ערך במינוי בודק. עוה"ד גרשט ונאור ממשיכים ומוסיפים כי טענות המערערים נגד הסדר הפשרה נובעות ממניעים אישיים ופסולים, וכמו הנתבעים, הם עומדים על הגורמים האובייקטיבים והמקצועיים שהיו מעורבים בגיבושו של הסדר הפשרה.