37. לבסוף, גורסים עוה"ד גרשט ונאור כי אין המערערים זכאים לשכר טרחה גבוה יותר מזה שנפסק להם. תחילה מציינים עוה"ד גרשט ונאור כי אין לאפשר למערערים לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד גיסא, המערערים טוענים נגד סבירותו והגינותו של הסדר הפשרה ודורשים את ביטולו; מאידך גיסא, הם דורשים תשלום שכר הטרחה מכוח אותו הסדר ממש. בהמשך, עוה"ד גרשט ונאור דוחים את טענות המערערים בדבר תרומתם להליך, וטוענים כי במשך 4 שנים הם השקיעו עבודה רבה בניהול התובענה – ובכלל זה בניהול הבקשה לדיון נוסף והליך הגישור, וכן בגיבושו של הסדר פשרה ראוי והוגן, חרף האתגרים הרבים שניצבו בפניהם (כגון עמדת הרשות, היעדרה של חוות דעת נגדית והקושי בכימות הנזק) – והכול לצד התמודדות עם עשרות הליכי סרק שהגישו המערערים במטרה לסכל את ההליך ולעכבו. אשר לטענת המערערים בדבר הצורך בפסיקת גמול באופן נפרד, טוענים עוה"ד גרשט ונאור כי מאז מינויים ניסו פעמים רבות לתקשר עם עו"ד חלפון, ולהיפגש עמו על מנת לערב אותו בהליך, והם אף הזמינו אותו להופיע בפני המגשר, ולהציג את עמדתו בכובעו כתובע מייצג. ואולם, עו"ד חלפון סירב לשתף פעולה, ועל כן די בסירוב זה כדי ללמד שאין כל הצדקה לפסוק לו גמול נוסף בעבור תפקידו כתובע מייצג. בשל כל אלה – ובפרט בהיעדר ניהול ההליך בתום לב, ביסודיות וברצינות רבה תוך העמדת טובת הקבוצה לנגד עיניהם – סבורים עוה"ד גרשט ונאור כי המערערים אינם זכאים לשכר טרחה או גמול נוסף.
סיכומי התשובה מטעם המערערים
--- סוף עמוד 25 ---
38. בסיכומי התשובה שבים המערערים על עיקרי טענותיהם, תוך שהם דוחים את טענות הנתבעים ועוה"ד גרשט ונאור. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 9.3.2021 הגישו המערערים בקשה לצרף הבהרה בכל הנוגע לטענתם כי לא ניתנה להם זכות ערעור כדין על ההחלטה המורה על החלפתם כבאי כוח מייצגים. במסגרת הבהרה זו טוענים המערערים כי הגם שבקשת רשות הערעור שהגישו נדונה כערעור, הדיון התקיים בפני דן יחיד (ולא הרכב תלתא); לא ניתנה להם הזדמנות להשיב לטענות הנתבעים כפי שהדבר נעשה בערעור בזכות; נשללה מהם האפשרות להגיש תיק מוצגים ובמסגרתו לצרף את הראיות והמסמכים הדרושים לערעורם; ולא התאפשר להם להגיש "סיכומי טענות" ו"נימוקי ערעור" שיאפשרו להם לפרוש את טענותיהם במלואן. כן הבהירו המערערים כי ערעורם הוגש מלכתחילה כבקשת רשות ערעור, וזאת למען הזהירות בלבד, נוכח הספק שהתעורר לעניין סיווג ההחלטה שטרם נדון בפסיקה. עוד טוענים המערערים כי אומנם ייתכנו מקרים בהם בקשת רשות ערעור שהוגשה, מקום בו הייתה קיימת זכות ערעור, תדון כערעור לפני דן יחיד ותהפוך לסופית, אך מקרה זה אינו עומדים בתנאים שנקבעו לכך. משכך, ולאור הקביעה בבג"ץ 6936/17 לפיה "[למערערים] היתה נתונה זכות ערעור על ההחלטה בדבר אי מינויים כבאי כוחה של הקבוצה", גורסים המערערים כי ההחלטה ברע"א 9169/16 ניתנה בחוסר סמכות וכי עומדת להם זכות לערעור לפני הרכב תלתא.