68. הפרוצדורות לאישור הסדר פשרה קבועות בסעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות. אישורו של בית המשפט את הסדר הפשרה כפוף לשתי דרישות מרכזיות שקבע המחוקק: הדרישה הראשונה היא שעל בית המשפט להשתכנע כי ההסדר הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק). זאת, בהתאם לשיקולים המנויים בסעיף 19(ג)(2) לחוק, ובכלל זאת הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה עשויים לקבל לוּ בית המשפט היה מכריע בתובענה לטובתם, השלב בו מצוי ההליך ויתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה אל מול הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית (רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, פסקה 9 (27.5.2015) (להלן: עניין גור); רע"א 2296/19 Tecumseh Products Company נ' זילברברג, פסקה 20 (18.8.2021)); הדרישה השנייה היא מינויו של בודק, בעל מומחיות בתחום שבו עוסק ההליך הייצוגי הקונקרטי, אשר יחווה את דעתו על הסדר הפשרה, ויסייע לבית המשפט לקבל החלטה באשר להסדר הפשרה המוצע, וזאת למעט מקרים בהם "סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו" (סעיף 19(ב)(1) לחוק). משתי דרישות אלה למדים אנחנו כי המחוקק לא ראה באישורו של בית המשפט את הסדר הפשרה כ"חותמת גומי", אלא כבחינה מהותית וקפדנית, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי מלא. עוד יצוין כי לצד דרישות אלה, נקבעה הפרוצדורה של הגשת התנגדות להסדר הפשרה, על פיה חברי הקבוצה וגורמים נוספים, וכן היועץ המשפטי לממשלה, אשר לא לקחו חלק פעיל במשא ומתן לגיבושו של הסדר הפשרה, רשאים להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן להמלצה המוסכמת בעניין הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבא הכוח המייצג (ראו סעיף 18(ד) לחוק). ההכרעה בהתנגדויות אלה היא חלק מהליך אישור הסדר הפשרה.
--- סוף עמוד 41 ---
69. סיום הליך ייצוגי על דרך הפשרה נושא יתרונות רבים. זאת, משום שפשרה מבטיחה לחברי הקבוצה סעד מהיר וודאי, ומביאה לחיסכון לא מבוטל במשאבים ובזמן הכרוכים בניהול ההליך – עניינים להם חשיבות רבה במיוחד בהליך הייצוגי בהינתן מורכבותו (פלינט וויניצקי, בעמ' 598-597). יחד עם זאת, עידודם ותמרוצם של הסדרי פשרה הוא ראוי כל עוד מדובר בהסדרים הולמים (עניין גור, פסקה 10; ע"א 9294/16 שמעון נ' חברת איי די איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 לחוות דעתי (4.2.2020)). בהקשר זה, ראוי להעיר כי הסדר פשרה, אפילו כאשר עסקינן בהליך ייצוגי, מגלם קניית סיכונים של שני הצדדים, ועל כן, מטבע הדברים, הוא כולל ויתורים הדדיים. קניית הסיכון יכולה להתייחס לעובדה או לשאלה משפטית השנויה במחלוקת, וכן להתפתחויות עתידיות אפשריות. מכאן שהסדר פשרה "ראוי, הוגן וסביר" הוא "כזה שמציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסיכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים... ועל כן גם כאשר מדובר בהליך ייצוגי – אין ככלל הצדקה לדחייתו של הסדר מוצע רק משום שאינו מבטיח לחברי הקבוצה פיצוי בשיעור המרבי שהיה נפסק לטובתם אם התובענה הייצוגית היתה מתקבלת במלואה" (בר"ם 2744/19 עיריית עכו נ' בריל תעשיות נעליים בע"מ, פסקה 16 (10.3.2021)).