--- סוף עמוד 44 ---
אופציות, אך מכרו מניות שעמדו להם עובר למימוש האופציות, כך שלמימוש האופציות לא הייתה השפעה על החלטת המכירה. לשיטתם, בעוד שאכן אין לכלול את הראשונים בגדר הניזוקים, באחרונים יש להכיר ככאלה.
74. נבהיר את הטענה באמצעות דוגמה מספרית: נניח כי בעל מניות פלוני החזיק ב-200 מניות ועוד 100 אופציות מסדרה 4 הניתנות למימוש. לעומתו, בעל מניות אלמוני החזיק אך ב-100 אופציות מסדרה 4, מבלי שהיו ברשותו מניות קודמות של חברת שמן שרכש. כעת נניח שמועד מימוש האופציות האמורות התרחש ושני בעלי המניות בחרו לממש את מלוא האופציות שברשותם. מצב הדברים החדש הוא שבעל מניות פלוני מחזיק ב-300 מניות ובעל מניות אלמוני מחזיק ב-100 מניות. על פי שיטת המומחה גלאי, שיטת ה-LIFO, יש לראות כנפגע מי שמימש אופציות אך לא מכר כנגדן מניות בטרם צנח מחיר המניה. לפיכך, אם בתקופה הרלוונטית (היינו – בין מועד מימוש האופציות ובטרם הדיווח שהביא לצניחת ערך המניה) יבחרו שני בעלי המניות למכור את כלל המניות שברשותם (פלוני ימכור את 300 מניותיו ואלמוני ימכור את 100 מניותיו), הרי שפשיטא כי אין לראות בהם כנפגעים. לעומת זאת, אם שני בעלי המניות היו בוחרים למכור 100 מניות כל אחד (פלוני ימכור 100 מניות וייוותר עם 200 מניות, ואילו אלמוני ימכור את כל מניותיו ויישאר ללא מניות), מצב הדברים הוא מורכב יותר. לגבי אלמוני התשובה היא ברורה וחדה – משמכר את המניות שמימש בטרם צנח מחירן לא נגרם לו נזק. בכל הנוגע לפלוני נשאלת השאלה האם יש לזקוף את 100 המניות שנמכרו כנגד המניות שעמדו לרשותו עובר למימוש האופציות, או כנגד מניות שהתקבלו כתוצאה ממימוש האופציות. בעוד שעל פי האפשרות הראשונה (זקיפה כנגד מניות שהוחזקו עובר למימוש האופציות) ייתכן ויהיה מקום להכיר בפלוני כנפגע (בכפוף להתקיימותם של תנאים נוספים, ובפרט קשר סיבתי), על פי האפשרות השנייה (זקיפה כנגד מניות שנרכשו במימוש האופציות) מצבו של פלוני לא שונה ממצבו של אלמוני, ועל כן לא יראו בשניהם כנפגעים. שיטת ה-LIFO מבכרת להניח את האפשרות האחרונה, וזאת תחת ההנחה כי המניות שנמכרו הן תוצר ישיר של האופציות שמומשו. הנחה זו לבטח נכונה ביחס לאלמוני, אך איננה מתחייבת ביחס לפלוני.
75. אכן, שיטת ה-LIFO היא דרך חישוב אפשרית אך בוודאי שאינה הכרחית בכל מקרה ומקרה. בענייננו, השימוש בשיטה זו איננו בלתי סביר בעיניי, וזאת מחמת שניים: