אין בהיזקקות לסדר הדין המיוחד בהליך אחד, כדי לכבול בעל דין הנזקק לו כדין, בהליך השני לכללי מעשי בית דין באופן שתיחסם דרכו בעתיד מלתבוע בסדר הדין הרגיל.
25. יש להחיל את החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. המערערת לא הכחישה את יתרת חובה למשיבה, אלא טענה שנגרמו לה נזקים גבוהים ולכן נמנעה מהסדרת תשלום יתרת התמורה.
26. ההליך החוזי שהוגש נסמך על ההסכם שנחתם בין הצדדים, בו צוינה התחייבות המערערת לשלם את מלוא התמורה, כפי שנכתב בסעיף 4: "גם אם יהיה לה [למערערת] השגה על איכות החומר או תוצאות הטיפול בשטח".
דיון והכרעה
1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להתקבל.
2. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואשר יש להכריע בהן, הן השאלות הבאות:
א. האם, התביעה החוזית בבית משפט קמא, הוגשה בחוסר תום לב ונעשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט;
ב. האם חלפה תקופת ההתיישנות בעת הגשת התביעה החוזית;
ג. האם קיים "השתק פלוגתא" במסגרת פסק הדין הראשון גם בקשר לעילה החוזית.
3. תשובה חיובית לאחת משלוש השאלות הללו, מוליכה למסקנה כי היה מקום לדחות את התביעה של המשיבה בתביעה החוזית, ובלאו הכי לקבלת הערעור.
בעוד שתשובה שלילית לשלושתן, מוליכה למסקנה, שהמשיבה הייתה זכאית להגיש את התביעה החוזית ופסק דינו של בית המשפט קמא יישאר על כנו, בלא שפסק הדין בתביעה השטרית יהווה מכשול כלשהו, בפני הגשת ההליך החוזי.
כללי - תום לב
4. מלימוד הראיות והעובדות הרלבנטיות לתיק זה, עולה, כי גם אם לא הייתי מוצא את טענות ההתיישנות והשתק הפלוגתא, ככאלו המצדיקות קבלת הערעור, הרי שהיה מקום, לקבל את הערעור בראש ובראשונה, מן הטעם, שעל בית המשפט קמא, היה לדחות את התביעה על הסף, גם מפאת חוסר תום הלב ושימוש לרעה, שעשתה המשיבה בהליכי בית המשפט, מכח סמכותו בתקנה 101(א)(3) לתקנות הקובעת כי בית משפט מוסמך לדחות תביעה על הסף מפאת:
"כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו הנתבע".
5. חובתו של בעל דין בכלל ובפרט, בקשר לניהול ההליכים בבית המשפט, לנהוג בתום לב.
6. לא ייתכן שהמשיבה (באמצעות שני באי כוחה באותה העת - גם זה שייצג אותה בתביעה השיטרית וגם זה שייצג אותה בתביעה הנזיקית), תפנה לנשיאת בית המשפט העליון לפני כ-10 שנים, תבקש לאחד את הדיון (בתביעה השטרית ובתביעה הנזיקית) ותנמק את בקשתה בכך ש:
"מאחר ומדובר באותם נזקים נטענים, באותן שאלות עובדתיות שאלות שבמומחיות ובאותם בעלי הדין (כמו גם באותם עדים שיזומנו בהסדר שמיעת התיקים), מן הראוי שהתיק יידון פעם אחת, בפני אותו המותב, על מנת שתינתן הכרעה כוללת וכך גם תימנע אפשרות שתתקבלנה שתי הכרעות סותרות" (ס' 5 לבקשה. ההדגשות אינן במקור י.ש.);