המשיבה לא תיקנה כאמור תביעתה, לא הגישה תובענה אחרת, ואפילו לא הגישה בקשה לפיצול סעדים.
9. לא רק שהמשיבה, בעצם אי תיקון התביעה, הציגה מצג, כי היא זונחת את העילה החוזית, אלא שגם בהודעתה ובבקשה לנשיאת בית המשפט העליון, היא הודיעה ונתנה הסכמתה/ התחייבותה הדיונית, כי בעצם מיצוי ההליך השיטרי יחד עם הנזיקי, "תידון המחלוקת פעם אחת" והכל כדי למנוע מצב בו "תתקבלנה שתי הכרעות סותרות".
10. מצגים אלו, אינם עולים בקנה אחד, עם הגשת תביעה חדשה בעילה החוזית כתשע שנים לאחר שהתגלעה המחלוקת, ולטעמי התנהלות שכזו, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב החלה על צד המתדיין בבתי המשפט.
בתי המשפט אינם "מגרש משחקים" בו צד המפסיד בהליך, ינסה באופן יצירתי, לתקן את מחדליו בהליך קודם בו הפסיד, או להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בדין באופן מלאכותי.
11. טענת ההתנגדות של המערערת בתביעה השיטרית לא הייתה התכחשות לעצם החוב "אלא טענה שנגרמו לה נזקים בהיקפים גבוהים ולכן היא נמנעה מהסדרת תשלום יתרת התמורה המגיעה למשיבה עד לבירור היקף הנזקים" (סעיף 19 לעיקרי הטיעון של המשיבה כאן), והכל מהטעם, שהחומר שסופק לה פגום וגרם לה נזקים ולכן לא שילמה את תמורת השיק (סעיף 10 לתצהיר מנהל המערערת מיום 2.6.2009 וכן סעיף 28 לסיכומיה).
בית המשפט, בפסק הדין הראשון, הגיע למסקנה "שהטלופיק היה יעיל והשיג תוצאות טובות" (סעיף 17 לפסק הדין הראשון) ודחה את תביעת הנזיקין של המערערת.
המסקנה המתבקשת מפסק הדין הראשון הינה, שאם המשיבה לא הייתה זונחת תביעתה, הייתה מביאה ראיות בתביעה השיטרית או לפחות היתה מתייחסת בסיכומיה לעניין השיטרי, לא היתה תביעתה השיטרית נדחית (ולא היה צורך מבחינתה בתביעה החוזית) ובית המשפט לא היה מגיע למסקנה בפסק הדין הראשון, כי:
"במהלך שמיעת ההוכחות לא הובאו כל ראיות מטעם הנתבעת בנושא השיק, הוא לא הוצג, והעדים לא נדרשו לנסיבות מסירתו או לעובדות הקשורות בחתימת ההסכם שבמסגרתו נמסר השיק.
.....
עיון בסיכומי הנתבעת מלמד כי אין בהם ולו התייחסות מינימלית לשיק נשוא התביעה השטרית, וכל כולם טענות הפוטרות את הנתבעת מחבותה כלפי התובעת, ואף אם הייתי מקלה עם הנתבעת ופונה לראיות שהוגשו, הרי שבהעדר כל טענה בסיכומים יש לראות את הנתבעת כמי שזנחה טענותיה, ולפיכך אני דוחה התביעה בגין השיק. (ראה בהקשר זה בספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", תשס"ט, בעמוד 310; וראה גם ת"א (ת"א) 72180/06 מנהל מקרקעי ישראל נ' חברת אחים רויכמן שומרון [פורסם בנבו]: תא"ק (ת"א) 29677/08 דבאל נ' בנק דיסקונט (פורסמו במאגרים [פורסם בנבו])".