10. ביום 3.11.2021 התקיים דיון לפניי, אשר לאחריו ביקשתי את עמדת המדינה ביחס לאפשרות שהדיון יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיקיים דיון מחודש בבקשה לפי סעיף 31 לפקודת סדר הדין. בתגובת המשיבה מיום 17.11.2021, הודיעה כי היא אינה מסכימה להחזרת הדיון לבית משפט השלום. לעמדתה, למדינה סמכות לפתוח בהליך חילוט לפי סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי, וברי כי אין מניעה להפעילו גם בהקשרים של קניין רוחני. לעניין זה, הדגישה המשיבה כי פרשנות זו עולה בקנה אחד אף עם הדין הרצוי, הואיל ולעתים תכופות אין די ראיות להגשת כתב אישום בהפרות נטענות של קניין רוחני, ואילו לתאגיד המתלונן אין אינטרס כלכלי לנקיטה בהליך אזרחי. משכך, הליך לפי סעיף 31 לפקודת סדר הדין הפלילי מהווה למעשה מוצא אחרון להגשמת התכלית הציבורית שבהרחקת הרכוש המפר מהציבור.
11. המשיבה אף הציגה את מתווה "סיכום דיון – קניין רוחני" מיום 6.9.2021 (להלן: המתווה), אשר גובש על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ואושר על ידי המשנים לפרקליט המדינה. תכליתו של המתווה, כפי שפורט בדברי הרקע, היא "ליתן מענה מערכתי סדור לשאלה, אימתי נכון יהיה להמשיך באפיק של חקירה פלילית, ואימתי נכון יהיה להפנות [את התיק] לטיפול אחר, לאפיק אזרחי, בהתחשב, בין השאר, בכלים המשפטיים שלרשות התאגידים ובאינטרס הציבורי". לשם כך, קובע המתווה שני מסלולי אכיפה עיקריים בתחום הקניין הרוחני: מסלול ירוק ומסלול אדום, כאשר ההבדל בין המסלולים נעוץ בהיתכנות אכיפה פלילית אפקטיבית בהתאם להערכת הגורמים המקצועיים. על פי המתווה, בתיקי המסלול האדום, תמשיך המשטרה בניהול החקירה עד תומה; ואילו בתיקי המסלול הירוק – בהם הסיכוי לאכיפה פלילית הוא נמוך ביותר, יינתנו לבעל הזכויות בסימן המסחר שהופר לכאורה 30 ימים במהלכם יוכל לנקוט בהליכים אזרחיים ביחס לרכוש המפר. ככל שהאחרון לא נקט בהליכים כאמור במסגרת פרק זמן זה, תהיה רשות האכיפה רשאית להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט בקשר למוצגים שנתפסו ונחשדו כמזויפים. עוד במסגרת המתווה, נקבעו קריטריונים אשר לאורם יסווג תיק נתון, וביניהם טיבה של הסחורה המזויפת, שוויה המשוער והיקפה, ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי ובשלום הציבור.
12. בהתייחסותו של המבקש למתווה, ציין כי לדידו יש להתייחס באופן שונה לאפשרות לחלט ולהשמיד חפצים שנתפסו במסגרת הליכים העוסקים בקניין רוחני, שכן בהליכים אלו קיים צד אזרחי (בעל הזכויות, אשר התלונן) המסוגל לעמוד על זכויותיו, בעוד שלמשטרת ישראל ולפרקליטות אין את המומחיות הנדרשת לצורך זיהוי מוצרים מפרים, כך שהן נאלצות להתבסס על חוות דעת מטעם מומחי בעלי זכויות היוצרים, בלא אפשרות להפעיל שיקול דעת אפקטיבי.