12. הפוטנציאל – החיובי מחד גיסא והשלילי מאידך גיסא – הגלום בתביעה הייצוגית, במיוחד בתחום ניירות הערך, מקבל חשיבות-יתר בגלל המעורבות הגדולה ורבת-ההיקף של הציבור ויחידיו בתחום זה. מכאן, מתחייבים זהירות, איפוק ושמירה על איזון ראוי בין האינטרסים הרלוונטיים. כל זה נעשה על-ידי פרשנות תכליתית של דבר החקיקה הנדון. יש לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות במקרים המתאימים ולשמור על מנגנוני הגנה שימנעו ניצול התובענה הייצוגית לרעה. סקירת התפתחותה של התובענה הייצוגית על יתרונותיה וחסרונותיה, מצויה בפסקי-דינו של הנשיא ברק ברע"א 4556/94 טצת ואח' נ' א' זילברשץ ואח' [1] (ראה גם ס' גולדשטיין "תביעת-ייצוג קבוצתית – מה ועל שום מה?" [12], בעמ' 427-428).
המחוקק היה ער לכל אלה, ולפיכך יצר הוא את הכלי – התובענה הייצוגית – והציב בלמים לה בצורת דרישות שעל התובע למלא אותן על-מנת לזכות בכרטיס כניסה להיכלה של תובענה זו. לגבי ניירות ערך, מנויות דרישות אלה בסעיפים 54א ו-54ב לחוק.
התביעות האישית, הייצוגית והנגזרת
13. בטרם אעבור לניתוחו של אותו חלק של סעיף 54א הנוגע לענייננו, ראוי שאייחד מילים מספר לתביעה האישית, לתובענה הייצוגית ולתובענה הנגזרת.
בתחום דיני החברות ניתן לסווג את התביעה לשתי קטגוריות: תביעה אישית ותביעה של החברה.
--- סוף עמוד 324 ---
התביעה האישית היא תביעה שמגיש בעל מניות בשמו, בגין פגיעה אישית בו. התביעה הייצוגית מייצגת אוסף של תביעות אישיות. זוהי תביעת בעל מניות בשמו הוא ובשמם של בעלי מניות אחרים כבעלי תביעות אישיות – בגין פגיעה בו ובהם. בעלי המניות האחרים אינם צד לתביעה ואינם נוטלים חלק בהליך.
"תביעת הייצוג הקבוצתית היא הליך המאפשר ריכוז מספר תביעות אישיות בתובענה אחת שתוגש על ידי בעל-מניות אחד בשמו ובשם יתר בעלי-המניות אותם הוא מייצג" (א' פלמן דיני חברות בישראל – להלכה ולמעשה (כרך ב) [10], בעמ' 902).
ראו גם :19 Am. Jur. 2d [19], at pp. 146-147
“An action may be said to be representative when it is based on a primary or personal right belonging to the plaintiff stockholder and those of his class”.
לבד מהתביעות האישית והייצוגית העומדות לבעל מניות, עומדת לחברה זכות תביעה מכוח היותה אישיות משפטית עצמאית הכשירה לתבוע ולהיתבע בשמה היא כאשר נגרמת פגיעה בה. כעיקרון, אין החברים בה יכולים לתבוע בשמה אלא במקרים חריגים שבהם רשאי חבר בחברה להפעיל את זכות התביעה של החברה על-ידי תביעה נגזרת. תביעה זו שונה במהותה מהתביעה האישית ומהתביעה הייצוגית. היא מוגשת על-ידי בעל מניות שלא בשמו ושלא בשל פגיעות אישיות בו ובבעלי מניות אחרים, אלא בשם החברה הנפגעת. בעיקרון, חובת הדירקטורים להתנהגות בתום-לב ובהגינות על-פי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 היא כלפי החברה, ולא כלפי בעלי מניותיה ומשכך עילת תובענה נגדם קיימת, אם קיימת, רק לחברה ולא למי מ"נפגעיה" (פרופ' צ' כהן בעלי מניות בחברה – זכויות תביעה ותרופות [11], עמ' 376-378). לעיקרון זה השלכה על עיקרון נוסף בדיני חברות, והוא, אי-התערבות בעלי מניות בהחלטות החברה, למעט במקרים חריגים שנקבעו. מכאן, שעל בעל המניות המבקש לתבוע בשם החברה בתביעה נגזרת, מוטל הנטל להראות כי הופרה זכות של החברה, וכי נתקיימו תנאים המצדיקים שהוא יריב את ריבה. התביעה הנגזרת מתבררת באופן דיוני ומהותי שונה לחלוטין מתביעה אישית ומתביעה ייצוגית על-פי החוק (ע"א 324/88, 494 ה' ברבלק ואח' נ' ד' שביט ואח' וערעור שכנגד [2]). אין לטשטש את התחומים שבין תביעה נגזרת לתביעה ייצוגית אף שבשתיהן יכול שיש לבעלי המניות עניין (ראה: ס' גולדשטיין "תביעה נגזרת: דרכי פתיחתה וניהולה" [13], בעמ' 49; פלמן, בספרו הנ"ל [10], בעמ' 903; ע"א 52/79 סולימני נ' בראונר ואח' [3], בעמ' 625-626). עם זאת יכול שתקום עילה לתביעה אישית או לתביעה ייצוגית, ובו-זמנית תקום גם עילה