אשר על כן, אפנה כעת לבחינת ההוראות המנהליות הרלבנטיות לענייננו ואבדוק את יישומן הפרטני על נסיבות עניינם של המערערים, ואת האפשרות כי נפל חוסר סבירות קיצוני, או פגיעה חמורה בעקרונות הצדק בפעולות המשיבה בהקשר למערערים.
נהלי המשטרה
64. כאמור, המערערים ביקשו להיבנות מנהלי המשטרה, שכן לשיטתם, אלו מורים כי אין מקום להעמדה לדין לפי הוראות סעיף 287 לחוק העונשין, בד בבד עם החמרת תנאי מעצרו של אותו נידון. נהלים אלה מנחים את התביעה המשטרתית שלא להעמיד לדין אדם בגין הפרת תנאי המעצר, בין היתר: "כאשר מצויה בחוק תרופה אחרת להפרה". מכאן, לשיטת המערערים, כי מעצרו של אדם לפי סעיף 51 לחוק המעצרים מהווה "תרופה אחרת להפרה" של צו בית המשפט, וממילא התביעה המשטרתית (אשר הגישה את כתבי האישום נגד המערערים) סטתה מנהלי המשטרה, נתון המלמד על הפגיעה החמורה שנגרמה, בנסיבות העניין, בערך השוויון ובזכות להליך הוגן, כמו גם על הסטייה החמורה ממתחם סבירות ההעמדה לדין, בנסיבות העניין.
65. לאחר עיון בנהלי המשטרה האמורים, אני סבור כי אין בהם כדי לשנות מהמסקנה הפרשנית אליה הגענו בדבר סמכות המשיבה להעמיד לדין גם בעת החמרת תנאי שחרורו בערובה של מי שמפר את תנאי שחרורו. כמתואר לעיל, מעצרו של אדם לפי סעיף 51 לחוק המעצרים איננו בגדר "תרופה", אשר נועדה לתקן את הנעשה בעניינו של מפר הוראה חוקית. מהותה של הוראת חוק זו צופה פני עתיד והיא נועדה למנוע הפרות נוספות של ההוראה החוקית, ולהבטיח את שלום הציבור בהתאם למסוכנות הנגלית מאופי הפרת ההוראה. הוראות סעיף 287 לחוק העונשין, מנגד, נועד כאמור "לבוא חשבון" עם מבצע עבירה, ולגמול לו על הפגיעה באינטרסים הציבוריים והערכים החברתיים החשובים שנפגעו בעקבות מעשיו. מכאן, נראה שהמונח "תרופה אחרת" איננו מעניינה של הוראת סעיף 51 לחוק המעצרים במשמעות שאנו מפרשים את ההוראה.
66. זאת ועוד – אחרת. עיון ביתר סעיפי נהלי המשטרה מגלה כי אותן "תרופות" שבדין למעשי ההפרה הינם מקרים בהם מוגדרות בחוק עבירות ספציפיות המסדירות את הטיפול בהפרת צווים. ואולם אין כל התייחסות בהנחיות המשטרה לאפשרות כי "תרופה" כאמור היא הפעלת סמכויות מעצר, בבחינה מחודשת של תנאי השחרור שהושתו על אותו נידון, או חילוט ערבויות שהפקיד.
הנחיות פרקליט המדינה
67. כאמור לעיל, בתום הדיון שנערך בפנינו הורינו לבא-כוח המשיבה להשיב: "אם יש מצד המשיבה נכונות להוציא הנחיה ביחס לשיקולים באשר להעמדה לדין של מי שהפרו צווים באשר לשחרורם לחלופת מעצר ותנאיהם", ואלה הוגשו לבסוף לאחר גירושם. על-פי ההנחיות, ככלל, הפרת תנאי השחרור תביא לבחינה מחודשת של תנאי מעצרו של חשוד, למעט בנסיבות חריגות ומיוחדות, דוגמת זוטי דברים, שאז ישקול התובע שלא לדרוש את מעצרו של מפר תנאי השחרור, וחלף זאת ישקול הגשת בקשה לחילוט ערבויות, או החמרת תנאי השחרור. לצד זאת, מורה סעיף 12 להנחיות, כי מקום בו הפרת תנאי שחרור נעשתה ב"נסיבות מחמירות", ישקול התובע להורות אף על חקירה פלילית, בגין הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין הנ"ל. בהקשר לכך, ישקול התובע, בין היתר: האם ההפרה הביאה לפגיעה בשלומו הפיזי, או הנפשי של נפגע העבירה (שהמעצר בגין אותה עבירה הופר); האם ההפרה גררה הקצאת משאבים ציבוריים ניכרים; והאם ההפרה לוותה בביצוע של עבירה נוספת, או בפגיעה בשלום הציבור וביטחונו, ועוד.