60. המסקנה היא, אפוא, כי בידי המשיבה נתונה הסמכות להעמיד לדין את מפר תנאי השחרור, בצד עם החמרת תנאי מעצרו. יחד עם זאת, יש לבחון את אמות המידה על פיהן מפעילה המשיבה את סמכותה האמורה, ולשם כך אפנה, להלן, לבחינת טענת המערערים כי הפעלת הסמכות המקבילה האמורה מקיימת, באופן מובנה, פגיעה בעקרונות הצדק. לאחר מכן, אבחן את ההוראות המנהליות הרלבנטיות ואת הפעלתן בנסיבות עניינם הפרטני של המערערים.
הגנה מן הצדק
61. כאמור לעיל, המערערים טוענים, כל אחד בדרכו, כי גם אם יימצא שתחולת הוראות סעיף 51 לחוק המעצרים איננה סותרת את האפשרות להעמיד לדין את מפר תנאי השחרור לפי סעיף 287 לחוק העונשין, עדיין יהיה זה בלתי צודק לנהל הליך פלילי כנגד אותו אדם, וזאת מחמת עקרון ההגנה מן הצדק. על-פי קו טיעון זה, על אף הסמכות הנתונה בידי רשויות האכיפה וההעמדה לדין לעשות שימוש בשתי הוראות החוק הנ"ל כלפי אותו נידון, הרי שמכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, הקבועה כיום בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, התביעה מנועה מלעשות שימוש מקביל בשתי סמכויות אלה, שכן העמדה לדין בגין הפרת תנאי שחרור בערובה מקיימת, באופן מובנה, פגיעה חמורה בעקרונות הצדק.
62. טענה זו דינה להידחות. מכוח הניתוח המפורט שהוצג לעיל, ולפיו ההצדקות לכל אחת מהנורמות הנ"ל הן שונות במהותן ונועדו למלא צרכים ואינטרסים ציבוריים שונים, קשה לפיכך לראות כיצד ניתן לקבוע, באופן קטגורי, כי העמדתו של אדם לדין מכוח הפרת הוראות שחרור בערובה, פוגעת מיניה וביה בתחושת הצדק וצריכה אף להוביל למתן סעד של ביטול כתב האישום בגין הפרת הוראה חוקית, כטענת באי-כוח המערערים. כפי שנקבע לא אחת, דוקטרינת ההגנה מן הצדק נועדה למקרים מיוחדים ונדירים יחסית, בהם פעולות האכיפה, החקירה או ההעמדה לדין מביאות לפגיעה מהותית בתחושת הצדק ובהגינות המשפטית, באופן שבו האינטרס במיצוי ההליך הפלילי והעמדתו לדין נסוג מפני הפגיעה החמורה בזכותו של הנידון להליך הוגן. על כן, בנסיבות העניין שבפנינו, קשה להלום כיצד ניתן להחיל את עקרון ההגנה מן הצדק באופן מלא ומוחלט לגבי סמכות הנתונה כאמור, כדת וכדין, בידי הרשויות.
63. יחד עם זאת, מן הראוי להדגיש – הקביעה כי השימוש בשתי הנורמות הנ"ל מצוי בסמכותה של המשיבה, איננה שוללת את האפשרות כי במקרים מסוימים העמדתו לדין של אדם בגין הפרת תנאי שחרורו, ביחד עם החמרת תנאי השחרור, או מעצרו מאחורי סורג ובריח, תעשה מתוך שיקול דעת מוטעה, הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, באופן שיש בו כדי להביא להחלתו של עקרון ההגנה מן הצדק, או כדי להביא לפגיעה בעקרונות יסוד, המצדיקים ביקורת שיפוטית וביטול ההחלטה. אכן, הפעלת הסמכות הנתונה בידי הרשויות לעצור אדם בגין הפרת תנאי שחרורו, במקביל להעמדתו לדין בגין עבירה זו, הינה סמכות, אשר יש להפעילה בזהירות בהתאם לאמות מידה ברורות ובשים לב למכלול הנסיבות הרלבנטיות, ולשיקולים שונים, אשר הוסדרו לאחרונה בהנחיות, וטוב שכך. סטייה ממשית מהוראות אלה, או שקילתן שלא בשום שכל, עלולה להביא לביקורת שיפוטית על פעולות הרשות.