9. בתאריך 03.06.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את ערעורו של המבקש 1. במסגרת זו, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי משנקבעו תנאי שחרור בערובה, הרי שמדובר ב"הוראה חוקית לכל דבר וענין". עוד נפסק כי ההוראה הקיימת בסעיף 51 לחוק המעצרים איננה שוללת את האפשרות לפעול לפי סעיף 287 לחוק העונשין, וכי: "אין ולא יכול להיות כל סימן שאלה באשר לעמדתה של הפסיקה" בעניין זה. מההיבט המהותי, נקבע כי סעיף 51 לחוק המעצרים המסמיך את בית המשפט להורות על מעצר, או על חילוט ערובה של מי שהפר תנאי שחרור בערובה – נושא אופי מניעתי, ואילו העמדה לדין בגין הפרת תנאי השחרור היא סנקציה עונשית, אשר נועדה להגן על צווים שניתנו על-ידי בית המשפט, ועל כן לכל אחת מהוראות החוק הנ"ל קיום עצמאי, זה לצד זה. לבסוף, בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הטענה לתחולתה של ההגנה מן הצדק בנסיבות העניין, תוך שקבע כי אין הצדקה לביטולו של כתב האישום, וכי הענישה שהושתה על המבקש 1 הינה מקלה ונותנת ביטוי לנסיבות שבתיק זה.
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור בעניינו של המבקש 1.
רע"פ 8394/15 – טקבה גטהון
10. בתאריך 03.09.2013 הוגש כנגד המבקש 2, טקבה גטהון, כתב אישום לבית המשפט השלום בקריית-גת. במסגרת כתב האישום, שהחזיק שלושה אישומים, נטען כדלקמן:
(א) במסגרת האישום הראשון נטען כי בתאריך 22.08.2013 – המבקש 2 איים שלא כדין בפגיעה בגופה ובחירותה של בת זוגו (להלן בפרק זה: המתלוננת) בכך שהוא אמר לה, כאשר ביקשה לצאת לאירוע משפחתי: "את לא יוצאת, היום זה יקרה, את לא תצאי", וזאת, כך נטען, בכוונה להקניטה, או להפחידה. עוד נטען כי בהמשך לכך, המבקש 2 תקף, שלא כדין, את המתלוננת בכך שהוא תפס אותה בחוזקה בפרק כף ידה השמאלית. לפי הנטען, בעקבות מעשיו של המבקש 2 – המתלוננת רצה לחלון, זעקה לעזרה והרימה את שפופרת הטלפון כדי להתקשר למשטרה, אולם המבקש 2 לקח את שפופרת הטלפון מידה, זרק אותו לרצפה, והוא נשבר.
בגין מעשים אלה, המשיבה ייחסה למבקש 2 את ביצוען של העבירות הבאות: איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפה סתם (בן זוג), עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, והיזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין (עבירת ההיזק הוספה לכתב האישום בתאריך 11.09.2013).
(ב) באישום השני נטען כי לאחר האירועים המנויים באישום הראשון – המבקש 2 שוחרר מתחנת המשטרה לאחר שחתם על כתב ערובה לפיו עליו לשהות בבית הוריו ביקנעם, תוך שנאסר עליו להיפגש עם המתלוננת למשך 15 ימים ממועד החתימה על כתב הערובה האמור (להלן: כתב הערובה). לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 30.08.2013, בשעה 01:15, או בסמוך לכך – המבקש 2 נכנס לבית בו הוא התגורר עם המתלוננת ובנותיהם. בשלב זה, כך נטען, המתלוננת ביקשה מהמבקש 2 כי הוא יעזוב את הבית וביקשה להתקשר למשטרה. לפי הנטען, המבקש 2, בתגובה, אמר למתלוננת: "אל תגידי כלום למשטרה כי הם יעצרו אותי", ומיד לאחר מכן הוא נמלט מן המקום.
בגין אירועים אלה המבקש 2 הואשם בביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית, בהתאם לסעיפים 244 ו-287(א) לחוק העונשין.