23. גם לעמדת בא-כוח המבקש 2 לא ניתן להעמיד לדין אדם המפר את תנאי שחרורו בגין הפרת הוראה חוקית, וכי אופן הפעולה היחידי שניתן לנקוט בו במקרים אלו – יהיה בהתאם לתנאי סעיף 51 לחוק המעצרים. בתוך כך נטען, כי סעיף 51 לחוק המעצרים הינו בבחינת דין ספציפי, הגובר על ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 287 לחוק העונשין. לשיטתו של המבקש 2, הוספת "סנקציה נוספת" בדמות העמדה לדין פלילי בגין הפרת תנאי השחרור – מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם ונקיטה בכפל הליכים.
24. שלישית, באופן פרטני, נטען למספר פגמים בכתב הערובה עליו חתם המבקש 2, אשר בגינם יש ליתן פרשנות מקלה לעניינו. בתוך כך נטען, כי כתב הערובה לא נחתם על-ידי המבקש 2 בפני הקצין הממונה, כנדרש על-פי חוק, וכי הוראותיו אינן מגלות מהי עילת המעצר נגד המבקש 2.
בנוסף, נטען כי המשיבה מנועה מלהעמיד את המבקש 2 לדין בגין הפרת הוראה חוקית, בשל כך שהפר את תנאי שחרורו בערובה, שכן הוא הוזהר כי אם יפר תנאים אלה, המשיבה עלולה לנקוט בהליך של מעצר מאחורי סורג ובריח, או חילוט ערבויות בלבד (כפי האמור בסעיף 51 לחוק המעצרים). בעניין זה המבקש 2 מפנה לאמור בכתב הערובה, בו נכתב כדלקמן:
"אם אפר תנאי מתנאי הערובה רשאית משטרת ישראל לעוצרי וכן רשאי בית המשפט לצוות על חילוט הערובה, כולה או מקצתה, ולצוות על מעצרי".
לשיטת בא-כוח המבקש 2, נוסח זה מורה, הלכה למעשה, כי רשויות האכיפה צמצמו את האפשרות להעמידו לדין מכוח סעיף 287 לחוק העונשין, והותירו בידן את הוראות סעיף 51 לחוק המעצרים כאמצעי היחידי הנתון בידם. לחלופין, נטען כי יש לפרש בצמצום את הוראות כתב הערובה עליו חתם המבקש 2, ובהתאם לקבוע כי אין במעשים אותם ביצע משום ביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית. בעניין זה, בא-כוח המבקש 2 סומך ידיו על עמדת המיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד (מפי כב' השופט י' עדן), אשר קבעה כי המבקש לא יצר, במעשיו, קשר עם המתלוננת, ועל כן לא הופרו התנאים המגבילים שהושתו עליו.
25. בא-כוח המבקש 2 מוסיף וטוען, בדומה לעמדת בא-כוח המבקש 1, כי עומדת למרשו טענת הגנה מן הצדק ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית ושיבוש הליכי משפט, בין היתר נוכח העובדה כי שהה 11 ימים במעצר מאחורי סורג ובריח בגין עילה זו, וכחצי שנה בתנאים מגבילים, ולבסוף זוכה ממרבית העבירות שיוחסו לו.
26. המשיבה סבורה כי אין מקום להורות על מתן רשות ערעור בבקשות שלפנינו, שכן עניינם של המבקשים איננו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית משמעותית, או מצביע על כך שנגרם למי מהם עיוות דין, המצדיק דיון בטענותיהם ב"גלגול שלישי".