31. בתאריך 06.02.2017 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיבה, ובצידה נספח: "הנחיות פרקליט המדינה מספר 5.14 – הפרת תנאי ערובה בידי נאשם או חשוד המשוחרר בערובה ו/או בידי ערב" (להלן: ההנחיות). על-פי ההנחיות, ככלל, כאשר נמצאה תשתית ראייתית לכך שנאשם הפר את תנאי המעצר בערובה שהוטלו עליו (שאיננו בפיקוח אלקטרוני), ונסיבות ההפרה אינן בגדר "זוטי דברים", יהווה הדבר עילה להגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, בגדרה התביעה תבקש מבית המשפט שיורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות, כגון הפרה המהווה "זוטי דברים", או כאשר מתעוררות בעניינו של הנידון נסיבות אישיות יוצאות דופן, תשקול התביעה שלא לבקש את מעצרו של הנידון בשל הפרת תנאי השחרור. אם מצאה התביעה שנסיבות ההפרה אינן מחייבות את מעצרו של הנידון כאמור, מורות ההנחיות כי עליה לשקול אם יש מקום להגיש לבית המשפט בקשה לחילוט הערבויות שהגיש המבקש, וזאת בהתאם לשיקולים שונים.
32. כמו כן, ההנחיות מורות כי במקרים בהם מדובר בהפרה חמורה, או שנסיבות המקרה מגלות קיומן של נסיבות מחמירות, תשקול התביעה את האפשרות להורות על חקירה נגד הנאשם בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית, וזאת בנוסף לבקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים, ובקשה לחילוט הערובה (ראו בסעיף 12 להנחיות).
לצד האמור, מנויות בהנחיות הוראות בדבר סדרי הדין להגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין הפרת תנאי המעצר, וכן הוראות בדבר מקרה בו הופרו תנאי הערובה בידי ערב.
33. בהתאם להחלטתנו מתאריך 08.02.2017, ניתנה למבקשים האפשרות להגיב להודעת העדכון הנ"ל מטעם המשיבה, ולהנחיות המצורפות לה כנספח.
34. בתגובה להודעת העדכון, בא-כוח המבקש 1 טען כי למקרא ההנחיות: "נראה כי פרקליט המדינה החליט לצמצמם באופן ניכר את היקף המקרים בהם יוגש כתב אישום בשל הפרת תנאי שחרור בערובה", ועולה מהן כי: "רק במקרים בהם מדובר בהפרה חמורה, או בנסיבות מחמירות בהפרה, על התובע לשקול אם להגיש כתב אישום". לעמדתו, על אף העובדה שההנחיות פורסמו רק לאחרונה, אין בכך כדי למנוע את החלתן באופן רטרואקטיבי גם בעניינו של המבקש 1, באופן דומה להוראה הקובעת כי עם חקיקתו של כל חיקוק פלילי מקל – תחולתו תתפרש גם על עבירות שבוצעו בטרם נכנס לתוקף ובתנאי שטרם ניתן באותו עניין פסק דין חלוט.
על כן, המבקש 1 סבור כי יישום אמות המידה שנקבעו בהנחיות על נסיבות הפרת תנאי המעצר בעניינו, מוביל למסקנה כי לא היה מקום להורות על הגשת כתב אישום נגדו בגין עבירה של הפרת תנאי מעצר, שכן מעשיו היו בגדר "זוטי דברים", ולפיכך אין אינטרס ציבורי בהעמדתו לדין בגין מעשיו. בהקשר זה נטען כי הפרת תנאי השחרור מצדו של המבקש 1 – לא הביאה לפגיעה בשלומה הפיזי או הנפשי של נפגעת העבירה הנטענת, מה גם שהמתלוננת באותו הליך לא ידעה על ההפרה, וההפרה לא גררה הקצאת משאבים ציבוריים משמעותיים.