33. ביום 18.5.16, לאחר קריסתה של אדמה, כמפורט לעיל, פנה רונן למשרד הנתבעים ודרש לבטל את העסקאות שנעשו עם התובעת; לקבל פרטים על חשבון הנאמנות ודרש את השבת הכספים שהופקדו בחשבון זה, ראו נספח 6 לתצהיר התובעת. יש לציין כבר עתה כי המכתב כולו נסוב סביב עניין הנאמנות והכספים אשר אמורים היו להיות מוזרמים לחשבון הנאמנות. מכתב ב"כ התובעת נענה על ידי הנתבעים במכתב מיום 14.6.16, ראו נספח 16 לתצהיר ברדה. במכתב זה מציינים הנתבעים כי עסקת המכר הושלמה ולטובת התובעת נרשמה זה מכבר הערת אזהרה. מכתב זה לא הניח את דעת ב"כ התובעת, וראו חילופי מכתבים נוספים, נספחים 17 ו-18 לתצהיר ברדה. בין היתר נוכח העובדה כי באותה עת הנתבע 3 כבר לא ייצג את אדמה ובאותו זמן כבר מונה בעל תפקיד לחברה, כמפורט לעיל, הפנה הנתבע 3 את ב"כ התובעת לבעל התפקיד, וזאת במכתבו מיום 14.8.16 (סעיף 99 לתצהיר ברדה ונספח 18 לו). אין מחלוקת כי התובעת לא הגישה תביעת חוב למפרק אדמה.
34. ביום 29.5.16 הגיש המפרק (אז – המנהל המיוחד) דו"ח ראשוני בתיק, דו"ח אליו הפנתה התובעת בטענותיה. סעיפים 114-121 לדו"ח הראשוני מופיעים תחת הכותרת "שומרי הסף – משרד עורכי הדין הנאמנים", ונאמר שם בין היתר: "העובדות כפי שעלו ממגוון רב של עדויות, ממצאים ומסמכים בפני המנהל המיוחד, מציגים ככלל תמונה בדבר משרדי עורכי דין, מהשורה הראשונה, אשר נפלו בפח שטוותה עבורם החברה ואורן קובי". בסעיף 145 נאמר: "אין כל ספק כי האשם המרכזי... אחראית ואשמה החברה". כל הסעיפים הללו בדו"ח מתייחסים לשאלת הפקדת כספי הרוכשים בחשבונות הנאמנות שהיו אמורים להיות מנוהלים על ידי עורכי הדין, והנתבע 3 ביניהם. בסעיף 121 לדו"ח נאמר כי מעורבות כל משרד תבחן בהמשך.
35. ביום 30.5.16 התקיים דיון בעניינה של החברה, שם ציין המפרק בין היתר את הדברים הבאים: " הייתי אומר שהרוכשים עברו רמה כזו או אחרת של שטיפת מוח, על זכות לדירה שלא קיימת. הוצגו פליירים של עורכי דין מהשורה הראשונה, הובטחה להם נאמנות, הוצג להם מספר מניות שקרי שטוען שכביכול המשווק יהיה זכאי ל-20,000 ₪ עמלה, כאשר בפועל הוא קיבל עד מאות אלפי שקלים לקופת החברה. בפועל, התחושה הייתה שהרוכש מוגן לחלוטין. אני לא נתקלתי במצב כזה בעבר, שכל העסקאות שבדקנו נעשו בלי ליווי של עו"ד מצד הקונה. נוצר הרושם כי יש ליווי מצוין מצד החברה. זה כמעט בלתי נתפס כשרוכש משלם 4 מיליון ₪ כשכל מה שיש לו ביד זה כמה עמודי שיווק, כאשר הדבר היחיד שיכול להבטיח אותו הוא הנאמנות, אך כל הכסף הולך לחברה. שיטת העבודה של החברה הייתה שהכסף צריך להגיע לחברה, ההנחיה הזו הייתה ברורה ומי שלא צלח לעשות כן, נכשל. ההנחיה הברורה שניתנה על-ידי מנהל החברה הייתה שהכסף צריך להגיע לחשבון החברה, לא לנאמנות. כתבנו גם סטטיסטיקה, רוב הכספים הופקדו בחברה ואין לרוכש כלום. לא הערת אזהרה ולא כלום. אנחנו אחרי תחקור של עשרות לקוחות. המטרה הייתה לגבות את הכסף בכלל לפני המפגש עם עורכי הדין ובהרבה מקרים זה גם הצליח. גם אם הגענו למשרד עורכי הדין ועדיין הרוכשים לא שילמו, הם נתנו שיקים, לעיתים במעמד החתימה ולעיתים אחרי, שיקים פתוחים. עליהם שמו חותמת של החברה. לצערי, לא נעשתה שום בדיקה, לא בזמן החוזה ולא לאחר מכן, שיש איזושהי התאמה בין החוזים ובין מה שיש בנאמנויות. כאשר בוצעה עסקה ועוד היה כסף בחברה, אז החברה הייתה משלימה את הכספים החסרים מחשבונותיה, אך בנקודת החיתוך כשהחברה נפלה אנחנו נמצאים במצב שיש עסקאות שאין בכלל קרקע. יש עסקאות שהגיעו בהן לקרקע אך הן טרם הושלמו" (פרוטוקול הדיון בתיק הפירוק מיום 30.5.16, עמ' 12 שו' 20 עד עמ' 13 שו' 9).