108. משה נדרש בחקירתו לאותן טבלאות וטען "הייתי בהלם טוטאלי, לא ידעתי מי נגד מי, ישב עורך דיני וניסה לעשות סדר. אני לא הייתי חלק מזה. אני מתנצל מאד אבל זה לא אומר שכל הצ'קים האלה הוא לא חייב לי אותם."
109. הניסיון של משה להתנער מטבלאות שנכללו בתצהיר מטעמו אינו מקובל.
110. משה העלה במועד מאוחר יותר טענות נוספות כגון ש"ההלוואות דימיוניות". בסעיף 8 לתצהירו, טען שנתן לדב הלוואות שלא נפרעו. כמו כן, טען כי בידיו מסמך בחתימת דב בו הוא מאשר שסילק חלק מהחוב כלפיו.
111. העובדה שמשה ביקש וקיבל רשות לתקן כתבי טענותיו, אינה מאיינת שינוי הגרסאות, כסברת משה בסיכומיו.
112. משה טען ש"הייתי עסוק בעשייה, בפיתוח 2 החברות שלי, אני לא הייתי עסוק בקטנות. התביעה שלו תפסה אותי עם המכנסיים למטה. לקח לי זמן לארגן חומר. היה לי המון חומר מקורי שלא היה אצלי בבית, היה אצל ההורים שלי בבית ז"ל, רק אחרי שאבי נפטר והלכתי לחפש בדירה מצאתי המון מסמכים שאותם לא היו לי. הייתי בהתחלה בלי מקורות שאני יכול להוכיח את הדברים שלי. רק אחר כך יותר מאוחר אני לקחתי ומצאתי מסמכים."
--- סוף עמוד 19 ---
113. ביהמ"ש קובע שלא היה למשה מענה מניח הדעת, מדוע לא העלה כל טענותיו באופן סדור בהזדמנות הראשונה.
114. לא זו אף זו, דב טען שמשה הבריח דירה שאמורה הייתה להוות בטוחה לפירעון הלוואות שנתן למשה. דב תאר בסעיף 26 בתצהירו כיצד הגיש בקשה בהוצל"פ למימוש משכון בו שועבדה הדירה ואז גילה כי המשכון לא נרשם ברשם החברות. לכן, הגיש תביעה לאכיפת השעבוד בה.פ. 9479-10-14 ואז גילה במהלך הדיון כי הדירה נמכרה.
115. כבוד השופט (כתוארו דאז) עמית יריב תאר מעלליו של משה בעניין הדירה בת"א 55707-08-15 בהחלטה מיום 20.10.15 כלהלן:
"במסגרת בקשת העיקול, כמו גם במסגרת החקירות לפניי, התברר כי טענותיו של לוינקרון בתצהירו אינן מהימנות (בלשון המעטה). ראשית יש לציין, כי במסגרת הסכם הלוואה מיום 25.11.2001 (נספח ח' לבקשה לעיקול זמני), התחייב לוינקרון לשעבד לטובת נסיס נכס מקרקעין בתל-אביב. התחייבות זו זכתה ל"רענון" בהסכם הלוואה מיום 20.12.2009 (כונה בבקשת העיקול – "הסכם ההלוואה הדולרי הרביעי" – נספח י"ג לתצהיר התומך בבקשה לעיקול זמני), שבמסגרתה הסכים לוינקרון להותיר את השעבוד על אותו נכס להבטחת הלוואות נוספות שנטל ושייטול מאת נסיס. מה ששכח לוינקרון לציין במסגרת ההסכם הרביעי הנ"ל הוא, שהוא מכר את נכס המקרקעין במהלך שנת 2002, כחצי שנה לאחר שהתחייב לשעבד אותו לטובת נסיס במסגרת ההסכם נספח ח'.