מבלי להיכנס לאופיין המדויק של ההלוואות, וגם אם אקבל לצורך הדיון בשלב זה את ההנחה שמדובר בהלוואות שחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 חל עליהן, גם אז לא תיתכן מחלוקת כי מצב שבו לווה מתחייב להעמיד בטוחה, ומעביר את הבעלות בבטוחה ללא קבלת רשות המלווה – גם אם הוא משוכנע בתום לב שפרע את ההלוואה עד תום – הוא מצב חמור של הברחת נכסים, אשר יש בו כדי ללמד, שלא ניתן לסמוך על אותו לווה שישלם את חובו – ככל שייפסק שיש חוב שעליו לשלם. חמור מכך: בשנת 2009, שבע שנים לאחר שנמכרה הדירה שנועדה לשמש כבטוחה, עוד התחייב לוינקרון לשמר את מעמדה הבטוחתי של הדירה, וקיבל כנגדה הלוואות נוספות. די בכך, לטעמי, כדי לקיים את יסוד ההכבדה מעל ומעבר לנדרש לצורך הטלת עיקול זמני.
ודוק: בעדותו לפניי, עשה לוינקרון מאמצים ניכרים כדי לשכנע, כי הבטוחה לא נועדה להיות דירה קונקרטית כזו או אחרת, כי אם זכויותיה של טופאל בנכס המקרקעין בכללותו. בעדותו לפניי בנה לוינקרון תלי תלים של סיפורים בדבר זכויות ב"חנות" המצויה בנכס המקרקעין, שלאחר מכן התברר שאינה אלא חדר מדרגות, אשר בכוונת לוינקרון להסב לחנות בזמן מן הזמנים (וראו לעניין זה עמ' 32 לפרוטוקול ש' 17 – 19, ש' 21, ש' 26 – 28; עמ' 33 ש' 4, ש' 6 – 8; עמ' 36 ש' 24 – עמ' 37 ש' 4), אולם טענות אלה – בדבר זכויות בנכס – נסתרו חזיתית בתצהיר שהגיש לוינקרון עצמו לעיריית תל-אביב – יפו בשנת 2009, ובה הצהיר כי לטופאל אין, נכון לשנת 2009, כל חלק בנכס, או בלשונו של לוינקרון עצמו:
--- סוף עמוד 20 ---
"כל הדירות והחנויות בבניין ברח' פלורנטין 22, פינת בנבנישתי 1, הידוע כגוש 7084 חלקה 84 נמכרו על ידי החברה בשנים עברו.
היחידה האחרונה בבנין שהייתה בבעלות החברה נמכרה לפני כשנתיים ימים, והחזקה בה לקונה נמסרה סמוך לאחר מכן.
כיוון שהחברה שוב איננה מחזיקה ואיננה בעלים של חלק כלשהו של הבנין, היא אינה אחראית בכל דרך שהיא לפעולותיהם של הדיירים והבעלים בבניין." (מוצג מש/1, סעיפים 2 – 4 לתצהיר)
מכאן שלוינקרון הצהיר, בתצהיר ערוך כדין, שהוגש לרשות מינהלית לשם קבלת טובת הנאה (יש להניח שעל מנת לפטור את טופאל מאחריות לליקויים או להפרות שונות של חוקי העזר העירוניים – כנראה לעניין בנייה בלתי חוקית, לפי סעיף 5 לתצהיר) כבר בשנת 2009 כי לטופאל אין זכויות בכל חלק שהוא של הבנין – לרבות ברכוש המשותף, בחדרי המדרגות וכו'. מכאן שטענתו בדבר בטוחה בת-ערך – נסתרה בתצהירו שלו, זאת מעבר לחומרה היתרה של מי שהגיש תצהיר כוזב – ואחת היא בעיניי אם התצהיר הכוזב הוגש לעירייה בשנת 2009 או לבית המשפט בשנת 2015.