טענת משה כי דב אישר בכתב כי משה סילק חלק מהחוב
159. משה טען כי המסמך שסומן ת/משה/1 מוכיח כי דב אישר בכתב ידו כי משה "שילם את החבות על הלוואה בסך של 133,000$ עד לתום התקופה של 1.11.04". המסמך הינו אישור בכתב ידו של דב ובחתימתו, הנושא תאריך 24.2.05.
160. דב טען בסעיף 99 לתצהירו כי משה זייף במסמך את המילה "ריבית" וכתב במקומה את המילה "חבות" כדי ליצור מצג שסילק חוב בסך של 133,000 דולר. דב טען שגרסה זו סותרת גרסת משה בתביעה שהגיש נגדו משה בביהמ"ש המחוזי בה טען כי הוא הילווה לדב כספים ולא להפך וכן סותרת ההסכם משנת 2009 בו אישר משה קיום חוב בסך של 210,000 דולר.
161. המומחה להשוואת כתב יד אמנון בצלאלי, קיבל לידיו המסמך לבדיקה וקבע בחו"ד מיום 19.12.18כך:
"בבדיקה שערכתי מצאתי כי סביר שבתוכן האישור הנ"ל שבמחלוקת נכתב במקור בידי דב נסיס "את הריבית על ההלוואה" ולא "את החבות על ההלוואה".
162. משה הפנה לממצא נוסף של המומחה בצלאלי בחו"ד משלימה מיום 18.5.20 לפיה דב חתם על המסמך. אולם, אין בחתימת דב על המסמך לסייע למשה מרגע שהמומחה קבע שהמילה "חבות" באותו מסמך, זויפה.
--- סוף עמוד 29 ---
163. בסעיף 40 לסיכומיו משה התייחס "למסמך האישור הנושא את חתימת נסיס בסכום של מאה שלושים ושלושה אלף דולר, על פי מומחה בית המשפט הנכבד, למרות הכחשותיו החוזרות ונשנות של נסיס יש לומר, מסמך זה הוצג בפניו והוא התחמק מלתת הסבר מניח את הדעת לפשר התשלומים מופיעים בו בכל הקשור להלוואות הדולריות כלשונו."
164. ביהמ"ש מאמץ מסקנת המומחה בצלאלי לפיה המילה "חבות" זויפה וכי במקור נכתב "ריבית". זאת, גם מכיוון שהמילה "חבות" אינה מתיישבת עם תוכן המסמך הכולל התייחסות לתקופה, דהיינו, "עד תום התקופה של 1.11.04", אלא עם המילה "ריבית". הטענה של משה שבמסמך שסומן נ/נסיס/1 לא זויפה המילה "ריבית" אינה מסייעת לעניין המסקנה לגבי ת/משה/1. לכן, ביהמ"ש דוחה טענת משה בסעיף 12(א) לתצהירו כי דב אישר בשנת 2005 בכתב כי משה סילק קרן החוב על פי ת/משה/1.
טענת משה שדב "בישל" מסמך שצורף לראיותיו
165. משה טען שדב "בישל" נספח 41 שצורף לראיותיו. מכיוון שדב התנגד להמשך מינויו של המומחה בצלאלי כמומחה להשוואת כתב יד, ביהמ"ש מינה את המומחית פנינה אריאלי לצורך בדיקת נספח 41.