43. ככל שנותר ספק פרשני ביחס לזכויות הניהול בחברה, ניתן לעשות שימוש בכלי הפרשני של שימוש בשיקולים של הגיון עסקי (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' מרים אבנר, נו(5) 799 (2002) בפס' 16). במקרה דנן, אין למעשה מחלוקת כי הנתבע היה בעל ניסיון וכישורים רבים בהרבה משל התובע, והתובע אינו כופר בכך. משכך, ההיגיון העסקי מכוון למסקנה לפיה לנתבע יהיו זכויות עודפות בניהול החברה, כדי לתת עדיפות לכישוריו ולניסיונו ולאפשר לו לנווט את העסק להצלחה.
זאת ועוד, התובע לא כפר בכך שהצדדים הסכימו שהנתבע זכאי לקבל מניות בשיעור גבוה בהרבה ממנו (בשל ניסיונו, כישוריו והסכמתו להשקיע בעסק כסף מכיסו;– ר' סעיף 7 לכתב התביעה). גם בהקשר זה מכוון ההיגיון העסקי לכך שמי שמחזיק בחלק גדול יותר של מניות החברה, לא יעניק לבעל מניות המיעוט זכויות ניהול שוות (לאור החשש שהוא יסכים לחשוף את החברה לסיכונים רבים יותר מאלה שבעל מניות הרוב יסכים להם). על-כל-פנים, על הטוען אחרת להוכיח מדוע כך נעשה.
44. חרף האמור לעיל, היה מקום לכאורה לבחון את השאלה האם הוסכם בין הצדדים כי התובע יהיה זכאי לכהן בדירקטוריון החברה או לזכויות ניהול אחרות בה. אינני סבורה כי יש הכרח להכריע בשאלה מהן זכויותיו של התובע ומה הוסכם בינו לבין הנתבע בהקשר זה. זאת מאחר שבמסגרת ההוראות שיינתנו בחלק הבא של פסק-הדין מכוח סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ממילא ייקבע כי אין מקום להותיר את התובע כדירקטור בחברה, גם לו הייתה לו זכות כזו מלכתחילה. משכך, אין גם הכרח להתייחס לשאלה (שהצדדים לא העלו טענות לגביה) האם יכול היה הנתבע – אילו היה התובע מכהן כדירקטור, לשלול ממנו את הזכות הזו באמצעות החלטה שתתקבל בחברה.
הסעד
האם היה התובע רשאי לעתור לסעד מכוח סעיף 191 לחוק החברות?
45. כפי שהובהר בראשית הדברים, התביעה הנוכחית הוגשה בין היתר בעילת קיפוח מכוח סעיף 191 לחוק החברות. השאלה הראשונה שיש לבררה בהתייחס לסעדים להם עתר התובע היא האם הוא היה רשאי להגיש תביעת קיפוח, כאשר הנתבע טען כי הוא אינו זכאי לכך שכן הוא לא היה בעל מניות בחברה כאשר הוגשה התביעה.
אינני מקבלת את הטענה. אני סבורה כי גם תובע שהוכיח כי הוא זכאי להיות בעל מניות בחברה (הגם שאינו רשום ככזה בעת הגשת התביעה) זכאי להגיש תביעה בעילה של קיפוח (כפי שנקבע גם בה"פ (כלכלית) 59587-07-13 עדה מורג נ' ביזנס טיים - סקנורמה תיירות עסקית בע"מ [פורסם בנבו] (2.11.2017, השופטת ד' קרת-מאיר). הרישום ברשם החברות הוא כידוע דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי (ר' יוסף גרוס, חוק החברות החדש כרך א', 174 (מהדורה חמישית, התשע"ז-2016)).. לכן, ניתן לייחס משקל גם לזכות להירשם כבעל מניות ולאופן בו התייחסו הצדדים זה אל זה – קרי האם הם התייחסו אל התובע כאל בעל מניות אף שאינו רשום ככזה (כן ר' ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 124 (2017)).