ביום 19.3.2020 שלח עו"ד דורון כוכבי, אביו של הנתבע ששימש אז כבא-כוחו, מכתב לבאי-כוחו של התובע שכותרתו היא "מיזם סירקלס" (ר' נספח 38 לתצהיר התובע, בעמ' 172-171). מהמכתב עולה שהתובע היה שותף במיזם כבר שנה וחצי לפני מועד שליחתו – כלומר, בערך מספטמבר 2017. הנתבע נשאל לגבי מכתב זה בחקירתו, ואישר כי מה שנאמר בו הוא נכון (פרוטוקול ישיבת יום ה-13.7.2021 בעמ' 143).
17. זאת ועוד - הגרסה לפיה שיתוף הפעולה בין הצדדים היה במיזם Tech Lounge נסתרת מגרסתו של הנתבע עצמו. הנתבע הצהיר כי מיזם Tech Lounge חדל לפעול כאשר הוא התגייס לצבא (ר' סעיף 52 לתצהירו). הוא אף טען (בכתב ההגנה ובסעיף 32 לתצהירו) כי הוא החל לעבוד יחד עם התובע רק לקראת תום תקופת שירותו בצבא, היינו לאחר שמיזם Tech Lounge כבר לא פעל.
גרסתו של הנתבע לפיה הצדדים לא יכלו לשתף פעולה במיזם סירקלס עד למרץ 2019, מתבססת ככל הנראה על העובדה שעד למועד זה המיזם טרם התאגד כחברה. אולם עובדה זו אינה משליכה על הסכמה אפשרית בין הצדדים ביחס למיזם ולחלוקת הזכויות בו עוד בטרם הוא נרשם באופן פורמלי כחברה, ולכן אין לקבל את עמדת הנתבע בהקשר זה. ככל שעמדת הנתבע מתבססת על טענתו לפיה החברה הוקמה לצורך מערכת שטרם גובשה בתקופה בה התובע היה פעיל במיזם, וכי המערכת עברה תהליכי פיתוח רבים מאז ועד היום – אינני סבורה כי טענה זו כשלעצמה שוללת מהתובע זכויות שהיו לו אלמלא כן במיזם ובחברה שהוקמה בעקבותיו.
האם היה בין הצדדים הסכם?
18. מכתב ההגנה של הנתבע עולות כאמור שתי טענות – הן כי בין הצדדים לא היה הסכם מחייב (ר' למשל בסעיפים 8, 51, 52 ו-65 לכתב ההגנה; כן ר' סעיף 32 לסיכומים); והן כי אם קיים הסכם כזה, התובע לא עמד בחובותיו מכוחו ולכן אין לו זכויות במיזם (ר' למשל בסעיף 50 לכתב ההגנה; כן ר' בסעיף 8 לסיכומי הנתבע). טענות אלה עומדות לכאורה בסתירה זו לזו. זאת מאחר שאם בין הצדדים אין ולא היה מעולם הסכם ולא הייתה כוונה כי יהיו ביניהם יחסים בעלי תוקף משפטי, לא היו לתובע התחייבויות מכוחו והוא לא היה יכול להפר אותן. כפי שיתואר להלן, אני סבורה כי התובע הוכיח קיומו של הסכם בין הצדדים ביחס לשיעורי הבעלות של כל אחד מהצדדים במיזם ובחברה שתוקם.
העדרו של הסכם כתוב
19. טענת הנתבע לפיה הצדדים לא התקשרו בהסכם, מבוססת קודם כל על כך שהצדדים לא העלו את ההסכמות ביניהם על הכתב ולא חתמו על חוזה מחייב (ר' בסעיף 13 ו-78 לסיכומי הנתבע). אכן, אין חולק כי הצדדים לא חתמו על מסמך כתוב המשקף את מכלול ההסכמות ביניהם. אולם קיומו של מסמך כתוב איננו תנאי שאין בלתו לקיומה של הסכמה משפטית בעלת תוקף מחייב. האפשרות להתקשר בהסכם מחייב שאינו כתוב נובעת מהוראת סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ממנו עולה כי "חוזה יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסוימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". כלומר – באין הוראה חוקית או הסכם בין הצדדים הקובע אחרת, אין דרך צורנית יחידה לכריתת חוזה אלא מספר דרכים שונות. כל עוד ניתן לרצון הצדדים ביטוי חיצוני כלשהו, יכולה כל אחת מהן לבסס מערכת יחסים חוזית מחייבת.