מבין שני היסודות הללו, ההלכה הפסוקה שמה את הדגש על יסוד גמירות הדעת. בית-המשפט הבהיר בהקשר זה כי "כיום נהוגה במשפט הישראלי הגישה כי דרישת המסוימות, שהיוותה בעבר אחד משני עמודי התווך שעליו נבנה החוזה, ירדה מגדולתה, ומהווה מעין 'כינור שני' לדרישת גמירות הדעת" (עניין גרין, בפס' 42 ור' גם רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577 (2001)).
כאשר מדובר בחוזים שנכרתו בעל-פה, ישנו טעם נוסף להעדפת יסוד גמירות הדעת. בהעדרו של חוזה כתוב, המסקנה אודות קיומו נובעת בעיקרה מהאופן בו נהגו הצדדים בפועל. אופן הפעולה שלהם יכול להעיד על כך שהם ראו עצמם קשורים בהתחייבות חוזית מחייבת, ובה בעת גם על תוכנה של התחייבות זאת. את קיומה של דרישת המסוימות ניתן אם כן להסיק מהאופן בו הצדדים ביצעו בפועל את החוזה. במילים אחרות, אם ניתן לקבוע כי הצדדים פעלו במסגרת חוזית מחייבת שהם היו מודעים לכלליה, ממילא המסקנה תהיה שאותה מסגרת חוזית הייתה מסוימת דיה (ולכן הצדדים ידעו כיצד לבצע את חיוביהם). לכן, וכפי שהסביר בית-המשפט בעניין גרין, השאלה הרלוונטית העיקרית לצורך הבחינה האם נכרת חוזה היא האם התנהגות הצדדים מעידה על גמירות דעת לפעול זה כלפי זה במסגרת הסכם משפטי מחייב.
22. האם הוכיח התובע קיומה של גמירת דעת של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב? כפי שצוין, לגישתו של הנתבע התשובה לשאלה זו היא בשלילה, כאשר לטענתו מערכת היחסים שלו עם התובע הייתה מערכת חברית, ולא הייתה ביניהם הסכמה בעלת תוקף משפטי.
המבחן לקיומה של גמירות דעת הוא מבחן אובייקטיבי. הכוונה להתקשר בהסכם תוסק מהגילוי החיצוני של ההסכמה שהביעו הצדדים לחוזה (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: "שלו וצמח") בעמ' 163 וההפניות שם לפסיקה הרלוונטית מול הערת שוליים מספר 27). על בית-המשפט לבחון האם המתקשר הסביר שהיה נחשף להתנהגות של הצד האחר להסכם היה מגיע למסקנה שהוא גמר בדעתו להתקשר בחוזה (שלו וצמח, עמ' 165). גמירות הדעת מוסקת אם כן מגילויים חיצוניים ולא מהמחשבות של הצדדים שלא קיבלו ביטוי חיצוני.
23. הנתבע טען כזכור בין היתר כי השיחות שלו עם התובע לגבי שיתוף הפעולה ביניהם היו שיחות חבריות שלא עלו כדי חוזה מחייב. כדי לבחון טענה זו, אין להידרש לשאלה מה "באמת" סבר הנתבע בהקשר זה, אלא לשאלה איך יכול היה אדם סביר במקומו של התובע לראות את הדברים, והאם הוא היה יכול להסיק מהתנהגותו של הנתבע כי הוא גמר בדעתו להתקשר איתו בהסכם בעל תוקף משפטי.