65. לצד זאת נקבע עוד בפסיקה כי זכות הטיעון יכולה ללבוש צורות שונות, ואין היא מוגבלת בהיבט זה בכללים קשיחים. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעע"מ 1038/08 מדינת ישראל נ' חסין געאביץ (11/08/09), שם נקבעו הדברים הבאים:
"[...] אך זכות הטיעון יכולה ללבוש צורות שונות: "דרכי השמיעה רבות הן ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. יש שהשמיעה היא בכתב ויש שהשמיעה היא בעל פה. כאשר השמיעה היא בעל פה יש שהיא נעשית בצוותא חדא ובנוכחות כל הנוגעים בדבר, ויש שהיא נעשית בשלבים, כאשר כל צד בתורו" (בג"ץ 161/84 חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד מב(1) 793, 796). לדידי, השכל הישר מעדיף אפשרות של שילוב – הנחת תשתית כתובה והשלמתה בשימוע בעל פה, המאפשר גם להתרשם מן האדם עצמו ולשאול שאלות העולות מן הכתוב. התשתית הכתובה מחייבת אדם לערוך כדבעי את טענותיו תוך אחריות והקפדה, וזאת גם באמצעות בא כוח; ההשלמה בעל פה פותחת אפשרות להבהרות. אך איני רואה מקום לקבוע הנחיות קשיחות ומוחלטות בנושא, ונראה לי כי יש להותיר למשרד הפנים לגבש נוהל לשימוע המוקדם, שיאזן בצורה נאותה בין זכות המבקשים לשימוע הוגן ואמיתי, לבין שיקולי היעילות והשכל הישר."
66. בנסיבות העניין סבורני כי לא היה באופן קידום התכנית כדי לפגוע בזכות הטיעון של אפרת במהלך הליך ההתנגדויות. כאמור אחד ממאפייני הליך תכנוני שמקודם מכוח חוק הותמ"ל הוא הכפפת הותמ"ל שהינה הוועדה המוסמכת על פי חוק לקדם תכניות למתחמים מועדפים לדיור, ללוחות זמנים קצובים וקצרים יותר מהליכי תכנון שמקודמים מכוח חוק התכנון והבנייה. לצד זאת, ועל מנת שלא לפגוע בזכויות הציבור בשל קיצור לוחות הזמנים, הורחבה בחוק זכות ההתנגדות, כך שכל אדם יהיה רשאי להגיש התנגדות לתכנית. פרק הזמן שנקבע בחוק הותמ"ל להגשת התנגדויות הינו 60 ימים, וזה נקבע על ידי המחוקק, והינו אחיד ביחס לכל התכניות שמקודמות מכוח חוק הותמ"ל. בהינתן האמור, סבורני כי אין מקום לקבל טענות אפרת לפגם שנפל בהחלטת הותמ"ל לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, ובעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיבות 2-1 כי טענות אפרת בכל הנוגע למספר המתנגדים אין בה כדי לשנות שכן ממילא מדובר בהתנגדות אחת שהוגשה מטעם המתנגדים כולם. מכל מקום, מהתשתית העובדתית שהונחה עולה כי בפועל ניתנה למתנגדים אפשרות להגיש מסמכים נוספים עד ערב הדיון בפני החוקרת, ובאופן שמלמד על