197. על מהותה של תכנית איחוד וחלוקה ועל המסגרת הנורמטיבית שחלה על תכנית איחוד וחלוקה עמדתי לעיל (סעיפים 99-91). מסגרת זו הינה אותה מסגרת לפיה יש לבחון את טענות העותר בעניין אי הכללת חלקותיו בתחום האיחוד והחלוקה של התכנית.
198. לטענת העותר השטח המיועד לפארק ציבורי בגדה הצפונית של נחל ציפורי משמש את העותר לחקלאות, כאשר שינוי הייעוד לפארק ימנע למעשה את המשך העיבוד החקלאי באותן חלקות (חלקות 2 ו-10), וזאת ללא הכללת העותר בתחום האיחוד וחלוקה של התכנית באופן שמונע מן העותר קבלת פיצוי בגין הפגיעה בפעילות החקלאית. בהקשר זה דחה העותר עמדת החוקרת לפיה התשתית שמתוכננת לעבור בחלקות העותר מהווה תשתית אזורית וזו אינה עומדת בדרישת הזיקה התכנונית הבלעדית לשכונה החדשה שתוקם מכוח התכנית. עוד טען העותר כי אין גם ממש בטענות המשיבות 2-1 לפיהן הסטת והטיית נחל ציפורי דרושה למניעת הצפות במצב הקיים.
--- סוף עמוד 60 ---
199. כאמור, על פי הפסיקה שפורטה לעיל (סעיפים 99-91) לצורך הגדרת תחום האיחוד וחלוקה יש לבחון קודם כל אם קיים צורך בשינוי תכנוני לגבי אותה קרקע. אם לא נדרש כל שינוי ייעודי בקרקע לא יצורף השטח לתחום האיחוד והחלוקה, גם אם ייעוד הקרקע הקיים משתלב בתכנון החדש. עוד נקבע בפסיקה, כי החלטה בדבר הכללת מקרקעין בתחום המיועד לאיחוד וחלוקה, צריכה להתקבל על בסיס שיקולי תכנון וקידום יעדי התכנית, אין הרשות רשאית לעשות כן מטעמים של פיצוי בעלי המקרקעין, ואין לאזרח זכות קנויה שהתכנון המחודש של מקרקעיו ייעשה דווקא באמצעות הכלי של איחוד וחלוקה ולא על פי המנגנון של ייעוד מקרקעין לצורכי ציבור והפקעתם. ראה: פסק דין בוכניק, פסק דין כרמלי. בנוסף, נקבע בפסיקה כי ההחלטה לכלול מקרקעין במתחם איחוד וחלוקה באופן שמזכה את בעל המקרקעין לחלוק את ההשבחה שהתכנית מאפשרת עם אחרים, צריכה להיות מבוססת על תרומתן של החלקות לתכנון החדש ובעניין זה יש להוכיח כי המקרקעין דרושים לצורך התכנון הכולל של התכנית, ומקיימים "זיקה תכנונית ישירה, מובהקת והכרחית" בין התכנית לבין השטחים הכלולים בתכנית. ראה: פסק דין אביוב, פסק דין נוימן, פסק דין בן משה.
200. בענייננו, מן הנתונים שהוצגו עולה כי החלקות שהעותר מבקש לכלול בתחום האיחוד והחלוקה של התכנית מיועדות בהתאם לתכנית לפארק/גן ציבורי. בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיבות 2-1 כי סיווג השטח האמור כפארק/גן ציבורי, אמור לשרת את כל מי שיבקש לבקר בו מכל רחבי הארץ, ולא בהכרח רק את תושבי השכונה החדשה שתוקם בהתאם לתכנית. די באמור, וכפי שנקבע גם בעת"מ 4165-02-21 לעיל, על מנת לקבוע כי מקרקעי העותר אינם מקיימים זיקה תכנונית ישירה, מובהקת והכרחית בינם לבין התכנית, תנאי שהינו הכרחי לצורך הכללת מקרקעין כלשהם בתחום איחוד וחלוקה של תכנית. ראה: פסק דין תעשיות אבן וסיד. לאור האמור, ומבלי להיכנס ליתר טענות העותר בכל הנוגע להסדרת תוואי הנחל והרצועה בצידיו, סבורני כי דין טענות העותר לעניין אי הכללת מקרקעיו בתחום האיחוד והחלוקה של התכנית להידחות.