194. לטענת העותר דרך הגישה הקיימת עדיפה על פני התוואי שאושר במסגרת התכנית, ממספר טעמים: התוואי החדש שאושר ארוך יותר, ואינו מסדיר גישה לכל החלקות בתא שטח 801, בעוד שהדרך הקיימת מאפשרת גישה לכולן; רוחב תוואי הדרך החדש אינו רחב דיו והוא עובר בסמוך למתחם התעסוקה החדש ומשכך פחות בטיחותי; עלות גבוהה של הקמת גשר חדש, מאסיבי יותר, אינה יכולה לכשעצמה להוות נימוק לדחיית החלופה התכנונית המועדפת על העותר; חציית נחל ציפורי באמצעות גשרים איריים קיימת גם כיום ולכן אין
--- סוף עמוד 59 ---
מניעה לאפשר שימוש בגשר אירי לשם הותרת הדרך הקיימת, במקום גשר שעלויותיו גבוהות.
195. המשיבות 2-1 לא חלקו על כך שתוואי הדרך החדשה שאושר במסגרת התכנית ארוך יותר מהדרם הסטטוטורית. ואולם, מהנתונים שהציגו המשיבות 2-1 בתשובתן עולה כי הדרך החדשה תהיה באורך של 700 מטרים ואילו הדרך הקיימת היא באורך של 200 מטרים - הפרש של 500 מטרים שהחקלאיים ידרשו לנסוע על מנת להגיע לחלקותיהם. עוד עולה מתשובת המשיבות 2-1 כי הדרך החדשה שאושרה במסגרת התכנית מסומנת כזיקת הנאה והיא ברוחב של 8 מטרים לכל אורכה, וזו מסדירה גישה לכל החלקות, ובכלל זה לחלקות הכלולות בחוזה המשבצת של העותר. בנוסף, הבהירו המשיבות 2-1 כי הותרת הדרך הקיימת כפי שמבקש העותר, תחייב הקמתו של גשר חדש בעלות גבוהה, לא במיקום הקיים כיום, משום שהנקודה שבה חוצים החקלאיים את הנחל כיום, ממוקמת בהתאם לתכנית בשטח המיועד לתעסוקה, ואילו הדרך החדשה מסמנת את חציית הנחל על גבי מעבר קיים מתחת לכביש 70 אשר מסומן בתכנית כזיקת הנאה. העותר לא הביא ראיות לסתירת נתונים אלה, וחזקה כי הם משקפים את המצב לאשורו. מן האמור, עולה כי ההחלטה על שינוי תוואי הדרך שמוביל לחלקות העותר התקבלה על בסיס שיקולים תכנוניים ומקצועיים. ערה אני לטענת העותר כי עלות הקמתו של גשר שיאפשר שמירה על תוואי הדרך הקיים אינה נימוק תכנוני, ואולם, עניין הבחירה בין החלופות התכנוניות עליהן עמדו המשיבות 2-1 נתונה לשיקול דעת הותמ"ל, כאשר בהעדר ראיות להפעלה לקויה של שיקול הדעת בעניין זה על ידי הותמ"ל, לא מצאתי להתערב בהחלטת הותמ"ל לבטל את הדרך שהייתה קיימת עובר לתכנית תוך התוויית דרך חדשה לחלקות העותר.
196. טענה נוספת שהעלה העותר נוגעת לאי הכללת חלקותיו שייעודן שונה לפארק/גן לאומי לתחום האיחוד וחלוקה של התכנית.